אחרי 109 דקות של משחק שלא עשה שירות טוב לכדורגל הישראלי, מול 35 אלף צופים ביציעים הצבעוניים, כבר היתה דריכות לקראת קרב ההכרעה מהנקודה הלבנה. אם לא רמה, לפחות דרמה. אבל מכבי חיפה הקדימה את המאוחר, הבקיעה שער אחד מרגלי סרגיי בלנצ`וק, ומיד לאחר מכן סגרה עניין מול הגנה ירושלמית שקרסה. 0:2 וחיפה חוזרת לאירופה אחרי שנת שבתון.
המשחק היה רדוד וגרם לפיהוקים, אבל מבחינת הירוקים העיקר היא השורה התחתונה - התוצאה. גביע יש ? יש. אירופה יש ? יש. שמחה מכל הלב היתה ? היתה. יש תואר לאחר שנתיים שדופות ? יש. מה רע ?
הפתיחה הבטיחה הרבה יותר. תענוג היה לראות קהל כה גדול במשחק בין שתי קבוצות, שלפחות אחת מהן, הפועל ירושלים, אינה מושכת קהל פוטנציאלית. כ- 20 אלף ירוקים, הפתעה בפני עצמה, מול 8000 אדומים. חגיגת האביב. מי שחשב כי הדחתן של בית"ר ירושלים והפועל ת"א תגרום ליציעים ריקים למחצה - טעה. רעיונות השיווק עבדו יפה וקיבלנו גמר גביע עם אווירה.
רק מה, לאווירה הזו היתה אמורה להצטרף המנה העיקרית, משהו איכותי כיאה לגודל המעמד. אלא שהמנה העיקרית איכזבה ובגדול.
היא איכזבה , בעיקר משום ששתי היריבות פחדו מהצל של עצמן. רק 3-4 שחקנים מכל קבוצה הירשו לעצמם (או הורשו ? ) לעבור את מחצית המגרש. המוטו של שתי היריבות היה להימנע מספיגת שערים, ורק אחר כך לנסות ולתקוף. התוצאה ? התקפות מדוללות מול הגנות מתוגברות.
את הפועל ירושלים אפשר להבין, מכיוון שהיצע השחקנים שלה מוגבל יחסית, והוא נתן בדרך לגמר 120 אחוז ביחס לכישורים שלו. אבל מכבי חיפה ודניאל בריילובסקי, שעלתה באחרונה על דרך הנצחונות ? אכזבה. זה היה אחד המשחקים היותר חלשים של חיפה בעידן דניאל.
משחקה של חיפה היה מנוגד מאוד לאופיו של בריילובסקי כשחקן, וגם כמאמן בימים רגילים. יתכן שהעובדה כי הגיע לנהל משחק גמר אחרי 3 חודשים בלבד כמאמן בליגה הלאומית גרמה לו פחד גבהים. ירושלים שלחה לחוד רק את אסי טובי, שחוסל ע"י אריק בנאדו, מי אם לא הוא, דבר שהיה יכול לשחרר לחיפה שחקן אחד מההגנה לטובת הקישור.

אלא שחיפה ובריילובסקי העדיפו, על כל צרה שלא תבוא, הגנה מעובה. התוצאה : בין ההגנה והמתוגברת לחוד, שכלל את אלון מזרחי הנשמר וולאדימיר נידרגראוס, נוצרו חללים עצומים. חיפה ניסתה לסגור את הפערים באמצעות כידרורים של אבישי ז`אנו ובעיקר שלאיברהים דורו, אבל עדיף היה לה לשחק יותר קרוב, כצוות. יהיו ז`אנו ודורו מוכשרים ככל שיהיו, מי שמכדרר על פני עשרות מטרים - מפסיד בסופו של דבר את הכדור.
מוטי אוחיון שמר בקלות וביעילות על האווירון, שנותר בודד עמוק בעורף הירושלמי, ואם היתה בעיה - סטפן מחאיי פתר אותה. ירושלים לא התקשתה להוות יריב שקול ולמעלה מכך לחיפה ויצרה לעצמה מספר הזדמנויות. הגדולות והבולטות שבהן היו כדור- תותח למשקוף של צ`אבה הורבאט בדקה ה- 20, ופריצה מסוכנת יחידה של טובי בדקה ה- 26, שהסתיימה בבעיטה- מסירה לרוחב השער.
שלומי דנינו, המגן-קשר השמאלי, שהיה הפתעה נעימה בירושלים, חדר לרחבת חיפה בדקה ה- 66 וסחט זינוק מצוין מניר דוידוביץ. הגענו כה מהר בתיאור האירועים לדקה ה- 66, מכיוון שפשוט לא היו כמעט אירועים.

לפני ההארכה החליף רג`יד בארנסי את נידרגראוס, ושתי הקבוצות הוסיפו לשעמם עוד 20 דקות. שוער ירושלים, לירן שטראובר, הפגין ביטחון ברוב דקות המשחק, עד למישגה שלו בדקה ה- 109. משום מה, הוא החליט לצאת 30 מ` משערו (האם גם הוא השתעמם ? ), הפסיד את הכדור לבארנסי, שבעט לשער הריק, אבל איכשהו חילץ אייל אברהמי מהקו לקרן. אבישי ז`אנו הגביה את הקרן, הכדור פיספס במעט את ראשו של בראנסי, וסרגיי בלאנצ`וק היה בלתי מכוסה ובעט פנימה. זו הסיבה העיקרית לבחירתו כאיש המשחק.

שתי דקות לאחר מכן נתנו דורו ומזרחי את המט הסופי לחלום הדאבל של אהוד אולמרט. הקשר הבוסני כידרר כפי שהוא יודע, חלף על פני 3 שחקנים והסיט לאווירון, שהמריא אולי בשערו האחרון בקבוצה ישראלית. גם כבש, וגם קיבל את הגביע מהנשיא עזר וייצמן במפגש ותיקי חיל-האוויר.
אירופה, לידיעתך : חיפה סיימה את שתי העונות הפיננסיות.
( "ידיעות אחרונות" )

הרכב הפועל ירושלים: לירן שטראובר, סלמן עמר (הוחלף ע"י דוד סטולפר בדקה 81), סטפן מחאיי, מרדכי אוחיון, אריק ששון, שלמה דנינו, אמיר גולה (הוחלף ע"י בוקובזה בדקה 110), אייל אברהמי, צ`אבה הורבאט, לאסלו צה (הוחלף ע"י מוטי מנחם בדקה 79), אסי טובי.