לא במקרה סירב ערוץ 10 לוותר על הזכות לשדר את משחק הליגה בין מכבי חיפה להפועל נצרת-עילית. לכאורה, משחק בין הטוענת לכתר (נניח...) למבקשת לברוח מאימת הנשירה לליגה השניה. בימים כתיקונם, משחק כזה לא היה זוכה לרייטינג גבוה, הפעם כולו לילה חיפני. מבלי לזלזל כהוא זה ביריבה שתגיע בשיא המוטיבציה כדי לשבש לחיפה את הלילה ולהפוך אותו למריר. יש להם על "מה לסמוך" כי עד היום חיפה הפסידה נקודות לכל קבוצות התחתית, והיא גם ידועה כבעלת "לב זהב". לא הפעם.
על הקרשים, על הפנים- סרט אימה גרוע
מי שלא יגיע למשחק- יפסיד. לעולם לא יוכל לשחזר את הרגעים ההיסטוריים של הכדורגל הישראלי. אני מודה, איני אובייקטיבי. בסך הכל אוהד את הקבוצה 48 שנים. התרגשתי ב- 84' כמו ילד קטן הניצב ביומו הראשון בבית הספר. לפני רצו תמונות מ"בית אמא"- שלוש התרסקויות כואבות לליגה השניה וסיורים במקומות שלעולם לא הייתי מגיע אליהם, לולא מכבי חיפה. וזה קרה הרבה לפני שאייל פלד מ"מסע עולמי" עלה לאוויר. מי שמע על בית-שמש, נחליאל, מרמורק, שעריים ( שתי שכונות שאפילו תושבי רחובות התקשו לכוון אותנו), אשדוד, עמידר, יבנה, לוד, כפר-בלום, רמלה, בת-ים, קריית שמונה ואחרות. שמענו גם שמענו, ולא בהקשר ספורטיבי. היינו כמו בסרט אימה וביקשנו שרק יסתיים ונרוץ החוצה כדי לצבוט את עצמנו שזאת לא המציאות. והצביטות השאירו סימנים בעור, לא יותר. היינו על הקרשים.
מאז 84' אנחנו מועדון אחר, גאה, לא שחצן, תאבי שלטון ולא לתפקידים יוקרתיים. בעקיפין, וללא מינוי רשמי ממשרד החוץ, הפכנו לשגרירת הכדורגל הישראלי באירופה. החדירה לכל בית בישראל לא נעלמה מחוגים שלא נסעו לכל המקומות שהוזכרו. חיפה סחפה ונסחפה בחזונה היא. לפתע, מקום שני הפך לכישלון. תופסים את הפואנטה ? מעולם לא סיימנו כסגנים ואפילו לא חלמנו להגיע למצב של התמודדות על "חולצת הזהב". בעונה הבאה כבר תראו זהב, הרבה זהב. מכבי חיפה תיפרד מהחולצות הרגילות שלה, ועל התלבושת החדשה שלה, מעל סמל המועדון, יירקם כוכב זהב המציין עשר אליפויות. כמו באירופה. היינו כחולמים. אם את האליפויות של מכבי תל-אביב (14), הפועל תל-אביב (7), הפועל פתח-תקווה (6) ומכבי נתניה (5) ראינו כדבר טבעי, מעולם לא הסבירו לנו מדוע להכח רמת-גן ולהפועל באר-שבע שתי אליפויות, להפועל רמת-גן וכפר סבא אחת. לא היה מי שיסביר. הבנו לבד שמספיק להישאר ליגה.
בצומת אולגה הסתובבו וקיבלו רגליים קרות
ראינו ששחקנים טובים לא רוצים להגיע למכבי חיפה. גם אלה שהסכימו קיבלו "רגליים קרות" בצומת אולגה והעדיפו להרוויח פחות כמה גרושים ולהישאר במרכז הארץ. שמענו שאוהבים אותנו, את הכדורגל האיכותי שלא מוביל לשום מקום ונאלצנו ל"היחנק" עמו לבד. בסך הכל רצינו אליפות אחת- וקיבלנו עשר. לא עשר מכות שפרעה ספג- עשר אליפויות נטו שהושגו בעמל ואיש אינו יכול לטעון שלא הגיעו לנו. לעומת שתי אליפויות שהפסדנו בפוטו-פיניש, ששם היינו הרבה יותר טובים, להפועל תל-אביב (1986) ומכבי תל אביב (2003)ומדינה שלמה 'בכתה' איתנו. השבוע, כדי להיכנס לאווירה, וכל משחק הכתרה טומן בחובו דריכות והתרגשות, עברתי על כל הקלטות משנות האליפות. איך היה שואג השדר האחד והיחיד, נחמיה בן-אברהם: " גבירותי ורבותי, צמרמורת".
איך בכלל אפשר לתאר אליפויות של מכבי חיפה מבלי לחוות אותן ? נזכרתי בכל שער ושער, ראיתי את המוני האדם שוטפים את השחקנים והמגרשים בים של אהבה, ואלה החזירו להם בגדול. את מה שמכבי חיפה עשתה השנה בפרט וב- 22 השנים האחרונות בכלל, לא ילמדו באוניברסיטאות ולא בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר. ילמדו אתכם על ה"מהפכה התעשייתית", ה"מהפכה הצרפתית", "מהפכת אוקטובר" וכאלה שלא חייתם בתקופתן, לא השפעתן עליהן ותוכלו להישאר בחיים גם אם לא תלמדו עליהן. עם כל הכבוד, להשוות את רובספייר לראובן עטר ? את לנין לאלון חרזי ? הגזמתם. בגללם לא עצמנו עין בלילות הלבנים ? מוצאי יום ראשון, בעשרה לתשע, המהפכה החיפנית, ללא מירכאות, מגיעה לשיאה. מי שלא מגיע, כאילו שהה השנה בחו"ל ולא היה שותף למאמץ האדיר שהושקע כדי להביאנו עד הלום ולנער מעלינו את אלה שבאו עלינו לכלותנו...
אז מה אם המשחק בשעה מאוחרת ? גם הנהלת המועדון עשתה שמיניות באוויר כדי להקדים את שעת המשחק ואת יום המשחק. הכל ברור, קשה לחיילים, קשה לילדים, קשה לקשישים, קשה לכולם. צאו וחישבו כמה קשה היה לשחקנים להגיע למעמד הזה, עבורכם. כן, זה נראה משחק ילדים מהיציע, מהכיסא מול הטלוויזיה או לאלה מאחרי המקלדת. ורק בגלל זה, חובה לגעת ב"היסטוריונים" של המילניום החדש, שידעו לממש את הציפיות מהם, לסחוט מעצמם את המיטב ב"מאני טיים" ולהביאנו הלום. אוהדי ברצלונה הגיעו למשחק חשוב של קבוצתם בשעה 12 בלילה (!!) ולא מדובר ב- 14 אלף, הקיבולת של קריית אליעזר. מדובר ב- 100 אלף בנואו-קאמפ. איך יהיה לכם אומץ להסתכל בעיני הנכדים, הילדים, השכנים ואוהדי הפועל חיפה, מכבי תל-אביב, בית"ר והפועל תל-אביב, שכל אחד מהם מחשיב את קבוצתו כאילו הייתה האימפריה הרומית.
תסתכלו בעיינים לאוהדי אימפריות מנייר ?
הפועל חיפה זכתה באליפות אחת בלבד, הפועל תל-אביב באליפות אחת ב- 17 השנים האחרונות, מכבי תל-אביב באליפות אחת בעשר השנים האחרונות, בית"ר כבר שמונה שנים מחפשת מלוכה ומוצאת טונות של חולצות ירוקות- ואנחנו עם עשר אליפויות ב- 22 שנים לא נחגוג כמו בימי אחשוורוש ? רק שתי קבוצות זכו בעשר אליפויות. מכבי תל-אביב שתפסה טרמפ על השנים הראשונות עם קום המדינה ו...מכבי חיפה. אלא שחיפה "הרביצה עשירייה" בתקופה של 22 שנים ולתל-אביב לקח 30 שנים. היסטוריה בהתהוותה. למען הגילוי הנאות, ואל תנסו את זה בבית. פעם אחת בחיים, בגיל 12 הגעתי למסקנה שאין בעולם מורה להיסטוריה שיכול להמחיש לי את משמעות הנגיעה בהיסטוריה אמיתית. מכבי חיפה (1962) הגיעה לגמר גביע המדינה, חזיון תעתועים שדומה בערך לאפשרות שישראל תזכה בגביע העולמי. לא פחות ולא יותר. עבדכם הנאמן ביקש וקיבל רשות מהוריו לנסוע לגמר מול מכבי תל-אביב באצטדיון רמת-גן. לא היו הסעות, היה נהג משאית שהבטיח להורים המודאגים שיחזיר את הבן האובד בשלום. אפילו את הגביע לא הבטיח כי כל הדור ההוא הצטייר כלוזר בזמן אמת. שיחקנו טוב יותר, נגמר 0:0 ובגלל מחלת הנשיא דאז, יצחק בן-צבי ז"ל, המשחק החוזר הועתק לירושלים. למזלי, קללת הפנדלים עדיין לא רבצה עלינו...
עכשיו התחילו הצרות. איך משכנעים אמא פולניה לאפשר לבנה בן ה- 12 לנסוע עד ירושלים בימים שהיא נראתה רחוקה כמו ניו-יורק ? לא משכנעים. לקחתי בבוקר את התיק עם הסנדוויצ'ים, כאילו, ועשיתי פעמיי לביתה של סבתי, עליה השלום. בתחילה נבהלה, אך מיד, בשפה האידית, הסברתי לה באריכות עד כמה חשוב לי לנסוע לירושלים כדי להיות במעמד הבלתי נשכח. מי חלם אז על עשר אליפויות ? אחרי שאלות קונבנציונליות כמו מה יהיה עם השיעורים ומה יגידו ההורים, הבינה שלא חשוב מה היא תגיד, אני נוסע ביי הוק אנד ביי קרוק. מאז איני מחמיץ פיסות היסטוריה. תקענו ל"צהובים" הנפוחים חמישה שערים בחצי שעה, מראה שמעולם לא נראה וגם לא תראו (את החמישיות הרבות שספגו מחיפה בשנות השמונים והתשעים, דווקא ראיתם...), ראיתי במו עיני את אברהם מנצ'ל מניף את הגביע ( הנה, עכשיו חולפת בי הצמרמורת) וחזרתי לחיפה בשו-שו. ברחתי הבייתה, למפגש עם החגורה בשעה שעשרות אלפים הציפו את רחובות הדר בריקודים ושירים. ריחמתי עליהם... איזה מסכנים האוהדים, אמרתי לעצמי, הם לעולם לא יידעו מה הלך שם באמת. אפילו המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לא היה מצליח לכתוב את "על השחיטה"- אילו צפה במשחק, כי זה היה מעבר לזה. מכות לא קיבלתי ועד היום, 44 שנים אחרי, אני נזכר במשפט של האם הפולניה: " מזל שנסעת, אחרת לא היית סולח לי לעולם". אל תתביישו, תלחצו את ההורים לקיר. דין אחד לשבת במגרש ולחוות את החוויה של אליפות בלתי חוזרת (כי האליפות הבאה תהיה מספר אחת עשרה...) וסיפור אחר הוא להקשיב לקולו הנחנק מדמעות של מאיר איינשטיין בטלוויזיה. ולמסכן הזה תמיד יוצא לשדר את האליפויות של חיפה. הן רודפות אותו ועוד כמה "מומחים" כחתול אחרי עכבר...
מטס הצדעה לכל מי שעבד כל השנה
ההופעה חובה, ולא רק בגלל המשחק או למען הסלוגן "היינו ונגענו". כאן מדובר במטס הצדעה לכל מי שעסק במלאכה. בראש וראשונה לנשיא המועדון, יעקב שחר, וסגנו עוזי מור, המצליחים להעמיד מדי שנה קבוצת פאר בקנה מידה ישראלי. למרות שכוכבים ושחקנים עוזבים לחו"ל, תמיד נמצאים השחקנים שמסוגלים למלא את השורות. הם מוכיחים שהמועדון מעל הכל. רשימת השחקנים שהגיעה לחיפה "רק עם תחתונים"- ארוכה כאורך הגלות. והם עוזבים חליפות של אלופים. רק דוגמית על קצה המזלג: בחצי גמר הגביע האנגלי ישחקו זה מול זה יוסי בניון ויניב קטן (ווסטהאם) מול יעקובו איגביני (מידלסבורו). הייתם מאמינים לפני שלוש שנים ? ההצדעה היא לקבוצה הנפלאה ששברה כמעט את כל שיאי המועדון. מתי קרה שקבוצה "התנחלה" במקום הראשון במשך 61 מחזורים ? תחשבו על זה בהיגיון. כמעט שתי עונות ברציפות מכבי חיפה לא מסתכלת לאחור !!! ההצדעה היא למאמן רוני לוי שיהפוך למאמן הישראלי הראשון שמוביל קבוצה לשלוש אליפויות רצופות. מאה אחוזי הצלחה למי שלא זכה למאה ימי חסד וכן זכה ל"ברכות" מאלה שהיום מהללים אותו. ההצדעה היא לשחקנים המצוינים ולצוות המקצועי, שידעו לשמור על מכבי חיפה מעל הליגה, ולא רק בשדה המשחק. השקט התעשייתי, חוסר התעסוקה שגרמו אכזבה למחרחרי המדון ומחפשי הכותרות השליליות, תרומתם לקהילה- כל אלה לא יסולאו בפז. וביום ראשון תקבלו אותם בקימה ובתרועות. ההצדעה לצוות הניהולי של המועדון בראשותו של המנכ"ל איתמר צ'יזיק, שעשו לילות כימים כדי שהאוהדים יקבלו את המכסימום שאוהד כדורגל יוכל לקבל מקבוצתו. אין עוד קבוצה בארץ שהקשר בינה למועדון כל כך צמוד, שוטף ומשתף פעולה, לפחות מצד המועדון. ואחרון-אחרון חביב, הופעה מוצלחת מול יציעים עמוסים, תהפוך את חבורת השחקנים והאוהדים ל"חבילה אחת" שתגיע מאוחדת לקראת משחק חצי הגמר מול בני יהודה, כעבור שלושה ימים. תמיד עדיפה מנה שלמה. ראו הוזהרתם, מי שלא מגיע- מפסיד רגעים בלתי ניתנים לשיחזור !
