איך שרה רביעיית מועדון התיאטרון בשנות החמישים? "Jhoney is a boy for me". והם בכלל לא חשבו שהשיר תואם ככפפה ליד לאישיותו ורמת משחקו של יונתן (ג'וני) הרדי. כדורגלן אגדי. רק מצלמות הטלוויזיה שלא היו שם בשנים ששיחק, מונעות כרגע מהדור הצעיר לצפות בביצועים ייחודיים של כדורגלן, שיחד עם חבריו "גרמו נזק" למכבי חיפה, כי הם קבעו את הרף הגבוה ביותר למשחק כדורגל טכני, יצירתי, משולב במבצעים, שקשה לדמיין. בזכותם חיפה הפכה שם נרדף לכדורגל שכולם חיפשו ולא בכדי כאשר הרדי וחבריו, אברהם מנצ'ל, אהרן אמר, אשר עלמני וחבריהם, הגיעו לשחק באזור תל אביב, לא נותר מקום ריק ביציעים.
 

תמיד קראו לו ג'וני. יונתן קראו לו כנראה בפעם האחרונה בברית המילה ובאחריות גם אם טובי הארכאולוגים יפשפשו בתולדות הכדורגל הישראלי והעולמי, לא ימצאו אדם מיוחד יותר. שיחק בקבוצת הנוער ואימן אותה, שיחק בקבוצה הבוגרת ואימן אותה, חמש פעמים לסירוגין כשנקרא לדגל בעקבות משברים כאלה ואחרים. חכו, היה גם מנהל קבוצה, גם עוזר מאמן והכי חשוב, היה שותף לזכייה הראשונה של מכבי חיפה בפרט ועיר הכרמל בכלל בזכייה הראשונה בתואר גביע המדינה. 
 

הייתי בן 12 כש"נעלמתי" מבית הספר. ילדים בגילי מצאו נתיב בריחה לירושלים, לאצטדיון האוניברסיטה ב-1962, כדי לצפות בהרדי כובש שער ראשון בדקה החמישית ופותח צוהר בן חמישה שערים לרשת מכבי תל אביב (2:5). זה היה שיאו של מסע בעקבות הרדי וחבריו. זה היה הפרס היוקרתי ביותר שניתן היה לבקש מהחבורה הירוקה-לבנה. זאת הייתה תחנת ביניים מרכזית בקריירה הענפה של ג'וני.
 

ג'וני כבש בקריירה שלו במכבי חיפה 172 שערים בכל המסגרות (כולל משחקי אימון וידידות), בשלושה פחות מזאהי ארמלי ובשבעה יותר מיניב קטן. דווקא יזכרו אותו בזכות שער שוויתר עליו ללא היסוס. אצטדיון קריית אליעזר: 7 באפריל 1956. מכבי חיפה ארחה את מכבי יפו. ג'וני כבש ורץ להתחבק עם החבר'ה. היפואים השתוללו מזעם. הם טענו בפני השופט יצחק רוזנבאום שהשער נכבש בסיוע ידו של הרדי. ואז הגיעה ההברקה שמדגישה את גודלו האמיתי של ג'וני. השוער אנגל והחלוץ מירנדה התחננו בפני השופט והציעו לו לגשת ולשאול את הרדי. אחרי היסוס קל, רוזנבאום ניגש ושאל בתמימות: "אישרתי את הגול, כבשת בעזרת היד ?". והחלוץ החיפני אציל הנפש השיב מיידית: "כן, השער לא חוקי". והוא נפסל כאשר 5,000 אנשים מריעים לג'וני.
 

מקרה שני, חריג לא פחות. מכבי חיפה שיחקה מול הפועל בלפוריה. הרדי הוכשל ברחבה, השופט הורה על הנקודה הלבנה. אל הכדור ניגש מאמן-שחקן חיפה, אלי פוקס ולפני הבעיטה ג'וני רץ אליו ולחש לו משהו באוזנו. ה"משהו" הזה הייתה הודאה של המוכשל שלא היה פנדל. פוקס ליטף את הרדי ובעט במתכוון החוצה...
 

ולא רק במגרש אהבו את הרדי. כשפרש משדה המשחק, אחרי מספר שנים הצטרף למחלקת הנוער החיפנית ושם חולל מהפכה אמיתית. אישיותו הנינוחה גרפה מאחוריו כדורגלנים צעירים רבים ששאבו ממנו ומחברו, אשר עלמני יבדל"א, התרגשות רבתי. הרדי התחיל לבנות מהיסוד את מחלקת הנוער והאליפות הראשונה של קבוצת הנוער חוללה פלאים. באותן שנים האליפות נקבעה במשחקים בין אלופות מחוזות הצפון, המרכז והדרום ובפעם הראשונה ה"ירוקים" הדהימו וזכו בה (1975) תוך שהם מנצחים את מכבי נתניה עם עודד מכנס ודוד לביא. גברו גם על הפועל באר שבע וגדנ"ע יהודה וגרפו תואר שאיש לא נתן להם סיכוי.
 

הרדי גידל דורות של שחקנים שחבים לו את הקריירה שלהם. הרשימה ארוכה ואחטא אם אציין את כולם. שמא יצוץ איזה שחקן עבר וימחה שלא הוזכר. ההתחככות עם הצעירים הפכה אותו לאבא הרוחני שלהם. בכל בעיה , אישית ומשפחתית, היו מתייעצים עמו. והוא החזיר להם אהבה.
 

חלומם של הקרובים אליו היה ל...שמוע אותו מרים קול על שחקן. הוא היה שפוט כרוני של המערכת וטיפס לדרגה של "אוליגרך ירוק". עשיר כקורח בהצעות לאמן את הקבוצה. והוא דחה אותן באדיבות ובחיוך המקסים והמרגיע. אבל חמש פעמים לא יכול היה לסרב כאשר הקבוצה נקלעה למצוקה. נקרא להחליף ונשאר להציל. להנהלות דאז היה ברור ש" jonny is a boy for us " והוא בא והציל.
 

ג'וני גרם לעשרות אלפים כמוני להזיע מהתרגשות. בעיקר כאשר הציל אותנו מירידה לליגה א'. פעם אחת התבקש להישאר ולנסות להבריח אותנו, את המועדון הירוק, מהליגה השנייה. גם בזה הצליח כאשר השתית את הרכב הקבוצה על שחקנים אותם גידל. למעשה, המנוח הניח את התשתית לקבוצה שזכתה בשתי האליפויות הראשונות. תשעה מאחד עשר שחקני ההרכב הפותח היו "שלו". רק ארמלי וציון מרילי הגיעו מבחוץ.
 

וגם הם זכו לשהות במחיצתו ולחוש באישיותו הנפלאה. בעונת 1988/89 התבקש לשמש כעוזרו של המאמן הוותיק אמציה לבקוביץ. הרדי נענה לאתגר והיה שותף מדרגה ראשונה לאליפות השלישית, הראשונה שלו מהקווים.
 

עד כמה האוהדים ה"שרופים" כמוני אהבו אותו, ניתן לראות ביכולת שלנו להבליג כאשר היריבה העירונית הפועל חיפה התחננה שיגיע להציל אותה מירידה. חרקנו שן, בלענו רוק אבל איש לא העז למחות. כי ידענו שג'וני הוא בראש וראשונה אדם ואחר כך כדורגלן ומאמן. וגם אותם הוא הציל.
 

גוליבר היה גמד לידך, ג'וני. נוח בשלווה על משכבך, השארת כאן מורשת שילמדו עליה גם במילניום הבא. ענקים לא נעלמים ככה סתם. תודה על כל מה שנתת לי ולירוקים שהייתה להם הזכות לצפות בך על הדשא ומחוצה לו.