ג`וני הרדי משול לגנרלים הרוסים אשר בניגוד לעמיתיהם הישראלים אינם פושטים מדיהם בהגיעם לגיל מסויים, אלא ממשיכים לתרום ממרצם וידיעותיהם, גם כאשר נדמה למישהו שמא הגיע הזמן לפנות את הזירה לאחרים. הרדי הגיע למכבי חיפה בשנת 1948. הוא נולד ב-2 ביוני 1934 וסיפור נחיתתו בקבוצה מאפיין את רוח הזמנים ההם. כיליד חיפה, וכבן לאב שעבד ברכבת, הועברה המשפחה לעיר קנטרה שבמצרים שהיתה אז תחת השלטון האנגלי. הוא למד בפנימיה, מגיל 9 עד 13 שיחק כדורגל והרחיב פעילותו גם לטניס, טניס- שולחן, התעמלות, שחיה, סקווטש, קריקט ואפילו הוקי קרח. באחת החופשות בחיפה, כשארז את מזוודותיו כדי לחזור לקנטרה, פרצה בעיר מגיפת כולירה בעטיה נאלץ להישאר בחיפה ולא חזר למצרים יותר בגלל מלחמת השחרור. בלית ברירה נרשם ללימודים בבית הספר "הריאלי" ובתוך זמן קצר הפך לאחד הספורטאים הרב-גוניים המצטיינים במוסד. אל שורת ענפי הספורט בהם עסק התווספה האתלטיקה ומורי הספורט אף המליצו שיזנח את כל השאר לטובת האתלטיקה. דרכו למכבי חיפה נפתחה במשחק "לא חשוב" שאורגן במסגרת "צופי הריאלי" בין נבחרת בית הספר למכבי חיפה. היה זה משחק של שבעה מול שבעה והתוצאה היתה 5:6 לזכות המכבים, אבל החמישיה שכבש הרשימה את מזכיר האגודה דאז, יוליוס יגר, שניגש אליו בסיום ושאל את ג`וני אם ברצונו להצטרף לאגודתו. הרדי השיב בחיוב ובתמורה זכה ל"דמי חתימה" מיידיים:סוכריה. הרדי שיחק בשורות קבוצת הנוער מכבי "שלמה" עד גיל 16 ומשם קפץ לקבוצה הראשונה. הרדי דאג לציין את הגיבוש של אותם ימים כשהשחקנים נפגשו מדי יום בביתו של שחקן אחר ורוקמים תכניות לעתיד. ג`וני ששיבח את ההנהלות שעבדו באופן לא מקצועי, המריץ 30 שנה מאוחר יותר בחור צעיר, צבי וייצנר, להיכנס לנעלי היו"ר ובניווטו הפכה מכבי חיפה למובילה בדרוג הארצי בניהול קבוצה לדוגמא. הרדי תולה את את חוסר ההשגים בתקופתו, למרות ששיחקו עבור הסמל, בהיעדר מאמנים שיקנו לה יסודות משחק, למרות שכל השחקנים ללא יוצא מהכלל נהנו מכשרון טבעי וחוסר היד המכוונת היתה בעוכריהם. על מסירותם למועדון יעיד הסיפור הבא: בפתח-תקוה נערך טורניר לקבוצות נוער מכל רחבי הארץ. הנהלת מכבי חיפה החליטה שלא להשתתף בטורניר היוקרתי, למורת רוחם של השחקנים. אלה החליטו להתארגן ולהגיע למרות הכל. הוקמה ועדה שחיפשה פתרון. לאחראי עליהם היה שותף ולו משאית. היא נלקחה ללא רשותו. השחקנים הקימו קשר ביניהם ועד לשעה אחת בלילה הסתובבו ברחובות כדי להודיע על קיום המשחק. בשעה שש בבוקר יצאה החבורה לדרך, ולא שכחה להצטייד בתפוזים אותם קטפו בדרכם לטורניר. הקבוצה זכתה בטורניר לאחר שהביסה את כל יריבותיה וכשחזרו לחיפה, הרימו אותם האוהדים על כתפיהם וסובבו עימם ברחובות חיפה. ג`וני, שהבקיע את מרבית השערים אמר בתקופה מאוחרת: "תארו לעצמכם את מראה פניהם של חברי ההנהלה לשמע הידיעה שקבוצתם זכתה במקום הראשון, בעוד הם בטוחים שחיפה כלל לא השתתפה". במישור הבינלאומי לא זכה הרדי להופיע בנבחרת ישראל. הוא הופיע רק בנבחרת המשנה שכונתה ישראל ב`, שהשתתפה במשחקי המכביה החמישית ב-1957 ואפילו קיבל מדליה למזכרת. ג`וני הכיר בהיותו שחקן ליגה מצטיין אלא שבנבחרת ישראל שיחקו טובים יותר. רגע לא נעים עבר עליו ב-1961. במשחק דרבי תופקד כחלוץ מרכזי וכעבור 10 דקות התנגש עם מגן הפועל, מרדכי מרטין, לימים שחקן מכבי ומאמן קבוצת הנוער שלה. רגלו של הרדי נשברה בשני מקומות. הוא שכב ארבעה חודשים עם גבס ורק אחרי 8 חודשים חזר למגרש. הרדי לא ישכח את החוויה הגדולה בקריירה שלו. מדובר במשחק הגמר ב-1962 בירושלים, נגד מכבי תל אביב. הרדי שכבש את השער הראשון פיצה עצמו על ההחמצות בגמר הראשון שהסתיים בתיקו 0:0. אז לא נהגו להכריע בפנדלים והרדי נמוך הקומה הוצב דווקא בעמדת החלוץ המרכזי ובכל מה שקשור להבקעת שערים נכשל והחמיץ מעמדות קורצות. משחקים שהרדי מעוניין לזכור הם התיקו 4:4 במדי נבחרת חיפה נגד אוסטריה וינה במשחק בו כבש שני שערים. משחק נוסף שגרם לו להתרוממות הרוח היה במשחק מוקדם למשחקה של נבחרת ישראל נגד דנדי הסקוטית. מכבי חיפה שיחקה מול מכבי רמת-גן וניצחה 2:3. המשחק נערך לעיני כ- 50 אלף צופים ובסיומו הדביקו לג`וני את הכינוי "שייע גלזר הקטן", מחמאה שהיתה באותם ימים לכבוד רב. הגינותו היתה ידועה במגרשים ונודעה ברבים "פרשת היד". היה זה במשחק נגד מכבי יפו, התוצאה הורתה 0:1 לזכות חיפה. כדור הורם לעברו של הרדי. הוא לא הספיק להגיע אליו בראשו והדפו ביד לתוך השער. רק שוער יפו והרדי ידעו שהשער הובקע בעזרתה של היד. השופט יצחק רוזנבאום אישר את השער והשוער המוכנע יצא מכליו. הוא התחנן לפני השופט וזה השופט וזה טען שלא ראה. השוער המיואש ביקש מהשופט לשאול את השחקן וזה אמנם הפתיע ועשה כן. התשובה שקיבל הדהימה את השופט ומזלו שלא בלע את משרוקיתו: "הבקעתי שער ביד". השער בוטל וכל אמצעי התקשורת המעטים גמרו את ההלל על הוידוי הלא שיגרתי. ב-1963 חתם את הפרק שלו במכבי חיפה. הוא זכה לשיחרור שלא האמין כי יזכה בו ועבר לבית"ר חיפה בה שיחק שלוש שנים. מאוחר יותר שיחק במכבי זכרון-יעקב ובגיל 34 תלה את נעליו. עבר לשדה האימון ובמסגרת זו אימן את קבוצת הנוער במכבי חיפה. אחר כך מונה למנהל הקבוצה. עם פיטוריו של אדמונד שמילוביץ ב-1971 הגיע למישרת המאמן בקבוצת נעוריו. לאחר מכן עבר לאמן את הפועל חיפה וחזר לשמש מנהל ולהיות "שותף" בירידת הקבוצה לליגה א`. ב-1978 נקרא לאמן את מכבי חיפה לאמן את מכבי חיפה במקום מרדכי שפיגלר המתפטר וב-1980 החל לאמן את קבוצת הבוגרים מתחילת הליגה והעפיל עימה לליגה הלאומית לאחר שהייה של מספר שנים בליגה הארצית. עוד שנה של הרדי בלאומית ואז פינה מקומו למאמן נבחרת ישראל בדימוס, ג`ק מנסל. זה לא החזיק מעמד זמן רב ובאמצע הליגה הלך הביתה. שוב נקרא ג`וני לדגל והשאיר את הקבוצה בלאומית. ג`וני הבין מהר מאד כי אימון קבוצות דוגמת הפועל עכו אינן אתגר עבורו והחליט להתמסר כולו לטיפוח שחקני הנוער. תמיד האמין שההשגים יגיעו בזכות אלה שיצמחו מתוך המועדון ואמונתו קיבלה משנה תוקף עם הזכייה באליפויות. עבור ג`וני היו אלה תקופות נפלאות שהחזירו אותו 30 שנים לאחור כשחיפה הפכה לאטרקציה בליגה. מעניין, באותן שנים בהן זכו בוגרי חיפה באליפות, זכו גם שחקני הנוער באליפות הארצית ומאמנם היה הרדי. רגע השיא האמיתי של ג`וני הרדי היה בעונת 1988/89 כששימש כמנג`ר תחת המאמן אמציה לבקוביץ. מכבי חיפה זכתה באליפות השלישית וסוף- סוף הרדי היה שותף.