יליד רחובות. הוריו היגרו לחיפה במהלך מלחמת השחרור. בין חבריו היו אשר עלמני ואהרן דניאל שכבר שיחקו כדורגל וחביבי כלל לא התעניין בכדורגל. כשחברו, מאיר אלנקווה, אחיו של כדורגלן הקבוצה הבוגרת, מרדכי (דוחא) אלנקווה שגר בשכנות ברחוב סירקין, הלך עם החברים לשחק, הצטרף אליהם ונרשם אצל מזכיר האגודה המיתולוגי, יוליוס יגר. החל את פעילותו בנערים א` ממנה עלה לקבוצת הנוער מכבי "שלמה" חיפה. אחרי שנה עברו כל שחקני מחזורו לבוגרים וחביבי, שעלה בגיל 17.5 הפך לבן טיפוחיו של אלי פוקס, מאמן שהגיע ממכבי תל-אביב. בתחילת דרכו לא היו לכדורגלן שום בעיות אלא ששירותו הצבאי בגבעתי קטע במעט את מסלול קידומו בקבוצה. למרות זאת, בגלל היותו חניך בקורס מדס"ים לא היתה לו בעיה להגיע למשחקים ולהשתלב בהרכב כי כושר גופני לא חסר לו. כאן נתקל במחסום כמעט בלתי עביר. מכבי חיפה באותם ימים הפכה לקבוצה מצליחה וניצחה במשחקים רבים ולחביבי היה קשה להשתלב בשורותיה, אלא אם מישהו מהשחקנים הקבועים נפצע. גם חביבי סבל מפציעות רבות שמנעו ממנו להימנות על סגל הנבחרת דאז. הוא הופיע בדרך כלל בקבוצת המילואים של מכבי חיפה, כי אז לא הותרו חילופים. למרות זאת שימש כנציג מכבי חיפה בנבחרת חיפה, יחד עם שלמה לוי, וכן חיזק את מכבי נתניה. למרות היותו שחקן מחליף, השתתף חביבי במשחקים בינלאומיים בקפריסין ומול סנדרלנד האנגלית והצטיין. לשיאו הגיע במשחקי "גביע סוכות" בו השתתפו כל קבוצות הצמרת הישראליות. אגון פולאק, מהפרשנים הבכירים בשנות ה-50 יצא מגדרו וכתב בעקבות המשחקים שחביבי, ששיחק כרץ ימני, הוא כוכב עולה בשמי הכדורגל הישראלי. בגיל 25 אחרי ישיבה ממושכת על הספסל, ביקש חביבי לעבור לקבוצה אחרת כדי לשחק יותר. הוא הבין שחבורת השחקנים הקבועה בהרכב היא שמכתיבה את המהלכים במכבי חיפה ולכן החליט לפנות ולבקש שחרור. הוא פנה לנשיא הכבוד של מכבי חיפה, אפרים אילין, בעל מפעל המכוניות בתל-חנן, קייזר- פרייזר בו הועסקו שישה משחקני הקבוצה, חיים לוין, יעקב קסורלה, שלמה לוי, מרדכי מרטין, אשר עלמני, אברהם מנצ`ל ואהרן אמר, כדי שיפעל לשיחרורו אולם ההנהלה סירבה לשמוע על כך. מנהל המפעל היה יוגוסלבי שהציע לחביבי לעבור ולשחק במדי הפועל המכונית בליגה ב`. חביבי הטיל עליו את המשימה ואכן, במכבי לא דחו את ההצעה והעבירו אותו לקבוצת הליגה השלישית. ב-1961 נחת חביבי בהפועל חיפה. גם לה היה מאמן יוגוסלבי מפורסם, זלטקו צ`ייקובסקי שראה אותו ואמר לו: "שחק אתנו, נהיה קבוצה טובה". מנהל המפעל שהבטיח למכבי שלא יועבר לקבוצה אחרת, לא עמד בהבטחתו ואנשי הפועל חיפה העבירו את חביבי לשורותיהם. בדרבי הראשון, במדי הפועל, רצה להוכיח למכבי שטעו בהערכות כלפיו וגילה יכולת גבוהה. הפועל ניצחה וחביבי הבין את היריבות בין שני המועדונים. הוא הפקיד בידי אפסנאי הפועל ארנק ועליו סמל מכבי שקיבל מאוהד מכבי וזה איים לקרוע מעליו את סמל מכבי ולהדביק עליו את סמל הפועל. שנתיים בלבד שיחק בהפועל חיפה ועבר לשחק בהפועל נהריה. המעבר לנהריה התבצע לאחר שקיבל תנאים טובים יותר והחל לעבוד כשכיר באג"ד. הופיע בשורותיה 5 שנים נוספות ובגיל 32 פרש והפך למאמנה. ב-1977 חזר לחיפה ואחד מבכירי עסקניה, דני אסנין, ביקשו להצטרף לועדה מקצועית שפעלה ליד המאמן שמעון שנהר (שלפנברג). היו חברים בה גם שלום ואנו, דוד פרקש וג`וני הרדי. מסקנתם היתה שעקב נדנדת העליות והירידות, יש להתחיל ולהתבסס על שחקני נוער הגדלים במועדון ולצרף אליהם שחקני רכש מצטיינים כנוסחא להצלחה. בעונת 1989/1990 מונה חביבי שעיברת את שמו לאביבי, ליו"ר מחלקת הנוער. באותה תקופה כיכב בשורותיה איל ברקוביץ. הוא יצא לגטבורג (שבדיה) בראש משלחת קבוצת ילדים בגיל 10 שזכתה לראשונה בתולדות המדינה בטורניר יוקרתי בחו"ל בו השתתפו 72 קבוצות מ-16 מדינות.

(יצחק הברמן)