נמנה על הכדורגלנים הבולטים של מכבי חיפה בשנות ה-.50 למעלה מעשור שנים נחשב לחלוץ הערמומי שלה ושותף פעיל ביותר בזכייה ההיסטורית שלה בגביע המדינה ב-1962 ישעיהו הלד שכונה "שייע" על ידי כולם, הגיע למכבי חיפה אחרי תחנת ביניים קצרצרה במכבי תל אביב. ב-1949 עלה מהונגריה שם שיחק בקבוצת הנוער במועדון המפואר מ.ט.ק. מטבע הדברים הובא למכבי תל אביב, מאריות הכדורגל בישראל והופיע בה בארבעה משחקים. המשחק החמישי נערך בחיפה, מול מכבי ומנהלי המועדון ש"שמו עליו עין", שיכנעוהו תוך כדי משחק לעבור למכבי חיפה. דבריהם לא נפלו על אוזניים אטומות. "שייע" אפילו לא שב עם שחקני מכבי תל אביב דרומה. הוא נשאר עם מדי קבוצתם בחיפה ומאז החלה הקריירה שלו לנסוק. בתחילה תופקד כמגן שמאלי, במטרה לייצב את ההגנה הרעועה של קבוצתו החדשה שעשתה צעדים ראשונים בליגה הלאומית. ב-1955 הגיע לחיפה, אלי פוקס, כדורגלן ותיק ממכבי תל-אביב ששיחק עם הלד מספר שנים קודם לכן ולא זכר אותו, והחליט שחבל לבזבז אותו בתפקיד עם המהירות שלו. הלד היה מהיר מאד וגמא 100 מ` ב-11.2 שניות. הוא הועבר להתקפה ושם החל לעשות שמות בהגנות היריב. יכולתו הגבוהה לא נעלמה מעיני קברניטי הנבחרת שהזמינו אותו לסגל ולמעשה, הלד טוען שהוא הכדורגלן הראשון של מכבי חיפה בנבחרת ישראל למרות שלא רשומה לזכותו ולו הופעה רשמית אחד. שיחק ב-14 משחקים בינלאומיים מול קבוצות מחו"ל. מלבד כיבוש שערים רבים לזכות מכבי חיפה "התמחה" הלד בהפלת שופטים בפח. בדרך כלל הלד פרץ לתוך רחבות היריב וברגע שהסתבך הפיל עצמו על הקרקע. ברגע שהשופט לא שרק לבעיטת 11 מ` הלד רץ אליו בטענות. אחרי שתיים-שלש ריצות כאלה "קנו" השופטים את נפילותיו והורו על הנקודה הלבנה. את התעלול הזה הלד למד מאחיו של פרנץ פושקאש, שחקן מנבחרת הפלא ההונגרית בשנות ה-50. לא רק ב"טריקים" הלד הצטיין. הוא כבש שלש פעמים שלושער. ב-1955 מול בית"ר ירושלים (0:5), ב-1956 מול מכבי יפו (1:5) וב-1959 מול מכבי יפו (0:3). לזכותו נרשמו גם שתי רביעיות, האחת במסגרת גביע המדינה מול הפועל נס-ציונה (1:9) ורביעייה במשחק שלדעתו היה הטוב ביותר במדי מכבי חיפה. באוקטובר 1957 נערך דרבי חיפני בחג הסוכות שהיה מעין `סולחה` על דרבי קודם בו היו תקריות רבות. הפועל חיפה הוליכה 0:1 והלד הפעיל מבערים, כבש רביעייה מרשימה והוליך את מכבי לנצחון מדהים 1:6 על קבוצה שלא הייתה קוטלת קנים. וכמו לכל דבר טוב, גם הלד הבין ב-1964 שהגיע זמנו לפרוש. חרה לו שמהיציעים נשמעו קולות, אמנם, מעטים בלבד: "זקן, לך הביתה" ולפני שהמקהלה תתגבר, החליט להחזיר את החולצה הירוקה ולא לתלות את הנעליים. הוא עבר לבית"ר חיפה, שיחק בה מעט ופרש שבע ולא מרוצה. לא מרוצה, כי בשלב מסויים קיבלו הוא וחברו לקבוצה, אברהם מנצ`ל, הזמנה לצאת ולשחק בניו-זילנד, וההזדמנות הוחמצה בגלל בעיות ביורוקרטיות. לא מרוצה, כי במשך השנים התפתח דיון מי הביא למכבי חיפה את החולצות הירוקות. הלד נחוש ומוכן לצאת לקרב כדי להוכיח שחברו הקרוב, יוסי רייך, שהגיע עימו מהונגריה, הביא את הרעיון מקבוצת פראנצוורוש . עד אז, אמר הלד, מכבי חיפה הופיעה בחולצות צהובות. בשנות ה-80 חזר השם הלד לכותרות. בנו, ראובן, מבקיע שערים מצטיין בקבוצת הנוער עלה לבוגרים ופתח עידן של דור שני במשפחת מכבי חיפה.

(יצחק הברמן)