שוער אמיץ, לא גדול במיוחד, אבל מספיק מיוחד כדי לזכות בכינוי "יאשין"- שמו של שוערה האגדי של נבחרת ברית המועצות בשנות ה-50 וה-60. המשותף לשניהם: אומץ ליבם, זינוקים מטורפים לרגלי שחקני היריב, מבנה גוף גבוה וחזק, זריז ופיקח. גרשוני, היה השוער שהופיע במספר השנים הגדול ביותר ששוער הופיע אי-פעם במכבי חיפה. את הקריירה שלו החל בשנת 1955 והוא נער בן 16. תחילה היה בנוער ואחרי שנתיים נקרא לקבוצה הבוגרת להחליף את חיים לוין. שיחק בהרכב הראשון, כמעט ברציפות עד 1963 כאשר פרש לחמישה חודשים כדי לעלות כימאי על אניית המשא "מצדה" למספר הפלגות. להחלפתו הוזעק מישל פורטל מהפועל חיפה, אבל עם שובו לארץ שב אל בין הקורות. תקופתו היפה ביותר היתה בתקופתם של אברהם מנצ`ל, אהרן אמר, אשר עלמני, ג`וני הרדי ו`שייע` הלד. יחד עימם זכה בגביע המדינה ב-1962 אחרי נצחון על מכבי תל-אביב 2:5. עונה בלתי נשכחת הייתה לו אחרי שמכבי חיפה נשרה לליגה א` וגרשוני שלא ברח מהמערכה ניצב בשער ויחד עם מחליפו, אברהם מורנו, לא ספגו שער במשך 951 דקות. משחק השיא שלו היה במפגש הבינלאומי נגד סלביה פראג מצ`כיה (0:2 לחיפה) בו הפגין יכולת בלתי נשכחת ובלתי אפשרי היה להכניעו. ב-1966 נפגע קשה בעינו ונעדר חודשיים מאימונים סדירים. גרשוני תמיד נהג להתגאות בהשג האנושי שהביא למגרשים. מעולם לא ספג נזיפה או הערה על התנהגות בלתי ספורטיבית, לא מהנהלת קבוצתו ולא משופט כלשהו. במשך 15 שנים לא הורחק משום משחק ולא היה לו ענין עם ועדות משמעת. בגיל 31 החליט לפרוש ממכבי חיפה ולשחק בהפועל עכו. כשפרש ממנה החל לאמן את קבוצת הילדים מכבי "הדר" חיפה. שנה מאוחר יותר נקלעה מכבי חיפה למצוקת שוערים. השוער הקבוע, חיים זיידנברג, הכריז על `ברוגז` (1971) וסרב להתייצב בשער הקבוצה. שוער המשנה שלו, משה אלסטר, נפצע באימון שלפני משחק ונקע את ידו. הנהלת מכבי חיפה פנתה לגרשוני כמוצא אחרון והוא לא היסס והסכים. התנאי שלו היה ליטול חלק רק בשלושה מתוך ארבעת האימונים השבועיים עקב היותו טרוד בעבודתו כמנהל מועדון הבאולינג הראשון בחיפה. הוא אף נמנה על נבחרת ישראל בכדורת. בגמר 1971 מול הכח רמת-גן התייצב גרשוני בפעם השלישית כמועמד לגביע. בדקה ה-54 במצב של 1:1 חרב עליו עולמו. יהודה שהרבני, אמן בעיטות עונשין של היריבה בעט כדור מסובב ממרחק 35 מ`, גרשוני הניף ידיו כאילו ראה שהכדור עושה דרכו החוצה ולתדהמת כולם, הכדור חדר לרשת והיקנה את הנצחון והגביע להכח. גרשוני לקח על עצמו את האחריות להפסד ואמר ש"עכשיו איני בטוח שהייתי צריך לקחת על עצמי אחריות גדולה כל-כך ובמיוחד אחרי שנתיים העדרות. השער השני שספגתי נבע כתוצאה משיקול דעת מוטעה". במכבי חיפה לא רק שלא כעסו על השוער שחזר מפרישתו, אלא גם שלחו לו מכתב הוקרה על מסירותו. ב-,1973 אחרי תקופה קצרה בה היה מאמן שוערים במכבי חיפה, עזב לגרמניה ולאחר שהייה קצרה בה, היגר לארצות הברית, ללאס ווגאס. 20 שנה לא דרכה כף רגלו על אדמת ישראל עד שחבריו מהתקופה בה שיחק במכבי חיפה אירגנו לו מסיבת הפתעה ו"אילצו" אותו להגיע לישראל לשבועיים. גרשוני נפטר בגיל 59 מדום לב ב-1999.