מגדולי השחקנים שהופיעו אי פעם במדי מכבי חיפה. כדורגלן כלבויניק, ססגוני בהתנהגותו שהבין, הרבה לפני כולם שיום אחד הכדורגל ייגמר ויהיה עליו לפרוש ובעקבות זאת פנה לאפיקים אחרים שקוממו עליו חלק ממאמניו. דני שמולביץ שיחק במכבי חיפה במשך 13 שנים, משנת 1957 ועד לפרישתו ב- 1970. הופיע בנבחרת ישראל מ- 1959 אותה הדריך ההונגרי, גיולה מאנדי, ועד אחרי משחקי הגביע העולמי במכסיקו 1970. מדובר בשחקן ענק תרתי משמע. בצד המקצועי ניחן במהירות מסחררת והצליח ל"שגע" את מגיני היריב כששיחק כקיצוני ימני. את משחקו הגדול ביותר הציג בחצי גמר גביע המדינה ב- 1962 כשכבש שלישייה לרשת האלופה, הפועל פתח-תקווה שהובסה 5:1. "שמילו" נחשב לשחקן רב-גוני ומאמניו ניצלו זאת כדי לערוך לו הסבה מחלוץ לבלם, מגן וכל תפקיד אחר. היה לו משחק ראש משובח וניתור פנטסטי. במשך 15 שנים היה "מלך השערים" של מכבי חיפה בכל הזמנים עד שזאהי ארמלי גזל ממנו את התואר בשנת 1989. בשלב מסוים בקריירה שלו ביקש להרוויח יותר כסף, עזב את מכבי חיפה ונסע לאוסטרליה בה שיחק תקופה קצרה, עד שהוזהר לא לשחק ביבשת בגלל אי- השתייכותה לפיפ"א, ושב לארץ. לצד ההכרה ביכולתו המרשימה, שמולביץ סרב לשמש כקפטן בקבוצתו או בנבחרת, תפקיד שהוצע לו והוא דחה את הבקשות בנימוס. בשנות ה- 60 התפטר מעבודתו בחברת החשמל ונכנס לעסקי שעשועים, כמו פתיחת דיסקוטק מפורסם בחיפה. בשני מקרים גרם לו הדיסקוטק לבעיות של ממש. ב- 1966 לא הורכב במשחק ההפסד למכבי יפו (1:0) לאחר שמאמן הקבוצה, אברהם מנצ`ל והמנהל משה אפריאט, ערכו סיור במוקדי הבילוי וגילו אותו בשעות המאוחרות בדיסקוטק שלו שעל הכרמל. במקרה נוסף (1969) הגיע בשתיים אחר חצות למלון "גני יהודה" בירושלים, למרות שקודם הוזהר שלא ישותף מול הפועל ירושלים אם יאחר, אולם למאמן אדמונד שמילוביץ לא נותרה ברירה אלא לשתפו, אחרי ש"שמילו" השחקן הסביר ששותפו לא הסכים לשחררו ביום ששי אלא רק בחצות. בשלהי שנות ה- 60 עברת את שמו משמולביץ לדני רום ודאג להודיע לכל מי שיפנה אליו בשמו הקודם, לא ייענה. היו שניסו לבדוק את אמינותו בעניין זה וראו שרום רציני בדיוק כמו שהיה שמולביץ. שמולביץ- רום השתייך לדור הנפילים שזכו במעט תארים. למעשה, באמתחתו רק גביע מדינה אחד שהושג ב- 1962 אחרי ניצחון מדהים 2:5 על מכבי תל אביב. במשחק זה תופקד דווקא כבלם. יחד עם הצטיינותו כשחקן היו לו "קטעים" שהעידו שמדובר בזן נדיר של שחקן שראה בכדורגל "שואו" אמיתי. כך למשל, ב- 1965, במשחק אימון מול הפועל הפועל מחנה -יהודה עזב את המגרש ללא אומר ומלים. השופט, שמואל הנדוורג נדהם והתנצל שלא הרחיק אותו ורק אחרי המשחק התברר ששמולביץ יצא לאות מחאה על שנשרקה נגדו שריקה לנבדל ובגלל זה חש עצמו מיותר במגרש. באותו מגרש הוכיח מאוחר יותר שההגינות אצלו הייתה מעל ומעבר. שוב מחנה יהודה והפעם מכבי חיפה הפסידה 2:1. בלמה, ישעיהו שווגר הורחק. שמולביץ נכנס לחדר ההלבשה כדי לקבל את כרטיסי השחקן מהשופט נפתלי איתן. זה הגיש לו את כל 15 הכרטיסים ו"שמילו" נעצר ושאלו אם השאיר אצלו את כרטיסו של שווגר המורחק. איתן נדהם והודה לכדורגלן החיפני על התזכורת. למרות שלא כבש שער במדי הנבחרת במשחקים בינארציים, גילה יכולת גבוהה. לשיא יכולתו הגיע ב- 1965 במשחק בבלגיה שניצחה אמנם 0:1 אבל נתקלה ב"שמילו" ששיחק כבלם בלתי עביר, חסם ברגליו ובראשו את הנבחרת המקומית המבריקה וזכה בתקשורת לציון 9 . מאוחר יותר, אצל המאמן היוגוסלבי, מילובאן צ`יריץ`, נופה בשל עבירת משמעת שעבר במסע הנבחרת לפינלנד, אולם אותו צ`יריץ` לא התעצל להגיע מספר חודשים לאחר מכן למגרש בנס-ציונה בו מכבי חיפה שיחקה וביקש מ"שמילו" לשוב לנבחרת אחרי שנה שנעדר ממנה. אלא שהשחקן דחה את ההצעה בנימוס וענה: "יש לי מספיק בעיות בחיפה" וכוונתו הייתה לשילוב בין העסקים והכדורגל. שמולביץ-רום כבש עשרות שערים במשחקים חשובים, אבל במשחק אחד קבע שיא מיוחד בו הוא מחזיק עד עצם היום הזה. בעונת 1962/63 במשחק בו מכבי חיפה ניצחה את הכח רמת-גן 2:4 הבקיע שלושער בתוך חמש דקות בלבד. לקראת משחקי הגביע העולמי במכסיקו 1970 זומן מחדש לנבחרת על ידי המאמן עמנואל שפר, שחיפש כדורגלנים מסוגו, מהירים, חזקים ובעלי משחק ראש מעולה. הוא שותף במשחקים נגד אורוגוואי (2:0) ואיטליה (0:0) שהגיעה לגמר מול ברזיל. כששב ארצה הודיע על פרישה מכדורגל:"משחקי הגביע העולמי היו שיא הקריירה שלי בכדורגל וראיתי בהם תחנה נאה לפרישה". כל הניסיונות להניאו מצעדו הדרמטי נתקלו בהתנגדות. פרישתו לא הייתה סופית. ב- 1971 נקרא לדגל, יחד עם השוער יחזקאל גרשוני, שפרש אף הוא, כדי לסייע לקבוצה לזכות בגביע. "שמילו" נעתר לבקשת מאמנו- חברו, ג`וני הרדי, והופיע רק בשני משחקים, בחצי הגמר ובגמר. בחצי הגמר, למרות שהתאמן מעט מאד ונהנה מכושר גופני טבעי שנבע מפעילויות ספורטיביות בענפים אחרים, הפגין משחק מצוין נגד בית"ר ירושלים ואף כבש שער שסייע לחיפה להשוות ל- 3:3 ולנצח בפנדלים. שמולביץ רצה לשתות שוב שמפניה מהגביע אבל במשחק הגמר, קבוצתו הפסידה להכח רמת-גן (2:1). אחרי ההפסד פרש בשנית, אבל כמו עוף החול חזר. אחרי שנה וחצי של ישיבה בבית ובגיל 33 נענה לבקשתו של המאמן אברהם מנצ`ל (1972/73) והסביר ש"אני לא שב בגלל געגועים אלא מאחר ויש לי חוב מוסרי כלפי מספר אנשים המקורבים לקבוצה והחלטתי כי אם אוכל לתרום, אשוב ואשחק. אם תשרה עלי המוזה אמשיך לשחק עד סוף השנה". בני משפחתו לחצו עליו לחזור והוא שב כדי להציל את מכבי חיפה במאבקי התחתית שעזרו לה להישאר בליגה. אחרי פרישתו המשיך לעסוק בספורט, שיחק כדורסל, שחיה, התעמלות והרבה טניס. שיחק במועדון הכרמל בליגה א`. תקופה קצרה שימש ככתב בצהרון ונשבר. הוא הסביר שקשה לו לראות כדורגל ישראלי. למרות זאת, הפעילות במגרש חסרה לו, בעיקר בחורף, וביקש ממנצ`ל רשות להתאמן עם הקבוצה פעם בשבוע ובימי רביעי היה מגיע למגרש. בעונת 1975/1976 חזר למכבי חיפה כדי לשמש כמנהל קבוצה, לצדו של המאמן שמעון שלפנברג (שנהר).