השם שעלה כמטאור בשדה הכדורגל כך נעלם מוטי לובצקי מהנוף בהותירו אחריו, בגיל 25 , סימני שאלה רבים באשר לדרך ניהולה של מכבי חיפה שויתרה בקלות מדהימה על כוכב מהשורה הראשונה. בדרך השתלבותו במכבי חיפה יש מקריות מיוחדת. כאוהד הפועל פתח תקווה שהיתה אז הפופולארית בקריות (לובצקי גר בקרית אתא ) נעתר לבקשתם של חבריו, קרול רוטנר ואמנון שטיינברג, ששיחקו בקבוצת בקבוצת הנוער החיפנית, להצטרף ולנסות מזלו גם הוא. חובה לעצור ולציין כי עד גיל 16 לא נוהלו חייו הספורטיביים על פי מתכונת מאורגנת סדירה. הם התרכזו במשחקים שכונתיים, אך כאשר שבי אחרי מכבי חיפה עשה זאת בגלל היותה קבוצה מכובדת ובעלת יוקרה , כדבריו. לובצקי התקשה לחדור אפילו להרכב קבוצת הנוער מאחר ושחקניה דאז זכו בהשגים ובאליפויות. הוא לא נשבר וקפץ היישר להרכבה הראשון של הקבוצה הבוגרת. מהזכרונות השמורים עימו זוכר המגן האלגנטי את המאמן הבולגרי, ואסילי ספאסוב, מעצבה של מדיניות ההצערה במכבי חיפה. "היתה לו השפעה עצומה עלינו. הוא היה אדם טוב ונחמד. קשה למאמן זר להשתלב בארץ וזה מה שקרה גם לספאסוב. רק כשעזב את ישראל הכירו בכשרונו בארץ מולדתו, בולגריה, ובהתאם לכך אף זכה למינויים בכירים ". מוטי לובצקי חלם תמיד להיות כדורגלן וגם הצטיינותו בלימודים לא דחקה לקרן זוית את שאיפתו הגלויה. בגיל 25 סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון לכלכלה וניהול בטכניון. כאשר אחד המרצים הציע לו לוותר על משחק הכדורגל ולשמש לו כאסיסטנט בפקולטה, דחה לובצקי את ההצעה בנימוק ש"ללמוד וללמד אוכל תמיד, קריירה של כדורגלן מוגבלת בשנים. אני אוהב את המשחק ואיני מוכן לוותר על הסיכוי להגיע עד הפיסגה" נהג לומר לספקנים. את עונת ליגה א` ב- 1965 ראה מהיציע. לובצקי רותק למיטתו במשך ארבעה חדשים בגלל מחלת צהבת וגם לאחריהם התקשה לשוב לאיתנו. על אותה תקופה אמר לובצקי: " היתה זו ירידה לצורך עליה. הקבוצה גובשה לחטיבה אחת והשחקנים רכשו נסיון שהביא בהמשך לתוצאות טובות. לא רק היחסים במגרש היו הוגנים. מבחינה אנושית, היתה מעין התרוממות רוח. אמנם, היו יוצאי דופן שבלית ברירה נסחפו בזרם. מי שלא השתלב, פשוט לא מצא את מקומו ונפלט החוצה ". לעתים נדירות זוכים שחקני עורף להשתתף בחינגות השערים בקבוצתם. למוטי לובצקי היתה זכות בלעדית עד כה להבקיע פעמיים במשחק אחד מעמדת המגן השמאלי. זה קרה ב- 8 בפברואר .1969 הפועל ירושלים התארחה בקרית-אליעזר ושחקנה, אלי בן-רימוז` הדהים בכובשו צמד שערים כבר בארבע דקות הפתיחה. לובצקי היה זה שהציל את המצב בשתי גיחות עומק בדקות 25 ו- 43 הישווה את התוצאה ובהמשך חיפה אף ניצחה 3 : 2 . מאז לא קם "יורש" למבצע דומה. בגיל 25 נגדעה הקריירה שלו במכבי חיפה. על הסיבות השיב בטובה דיפלומטית: "כאשר לאדם טוב בבית הוא לא קם ועוזב". למרות הכל הרחיב מעט ואמר שמאחר והלימודים גזלו ממנו את רוב זמנו. הוא נוכח לדעת שאינו יכול להתקדם יותר במכבי חיפה. הוא פרש ונסע לגרמניה ב- 1971 . לובצקי נופה מסגל נבחרת ישראל בידי מאמנה דאז, אדמונד שמילוביץ וגם מכבי חיפה סירבה לסייע לו בסכומי כסף קטנים יחסית. הוא דחה הצעות מפתות בארץ שהיה בהן סיכוי מצויין להתבססות כלכלית כי רצה למצות קודם כל את כשרונו ככדורגלן. הוא הכניס טופס הסגר בינלאומי ושבת שנה מכדורגל. מכבי חיפה שהיתה חייבת ללובצקי 2000 שקלים לא הסכימה לשלם, הוא לא רצה לוותר וכך נאלץ לנסוע לגרמניה שם "בושלה לו דייסה" על ידי אחד המאמנים הבכירים בישראל. לאחר ביקורה בישראל, הוזמן לובצקי בקבוצה המערב-גרמנית, בורוסיה דורטמונד. גם הארטה ברלין הזמינה אותו ונאמן להבטחתו יצא תחילה לדורטמונד." אחרי מספר אימונים אמר לי המאמן שאני מוצא חן בעיניו ושאלני לסכום אותו ברצוני לבקש. דרשתי 150 אלף מארק לשנתיים ותנאים נילווים. הוא אמר שהסכום הגיוני וכי עליו להביא את הענין בפני ההנהלה. בינתיים יצאתי לברלין ומה שארע שם מוגדר על יד כנס חנוכה. באימון הראשון כבשתי שער מעמדת מגן ובשני, לא ייאמן - 3 שערים. הפכתי לגיבור. באותה תקופה נמצאתי בכושר פנטסטי. בכל יום הוזמנתי לבילויים בחברת שחקנים מקומיים וסיפרו לי שלגבי שחקן זר מדובר בסימן מעודד". לובצקי ניהל משא ומתן מרוכז עם המאמן קורצביין ודרש 200 אלף מארקים לשנתיים. הסכום קוזז ב- 40 אלף מארק והגרמנים עוד הסכימו לשלם משכורת חודשית של 3000 מארק לחודש, השתתפות בשכר הדירה ומענק נצחון בסך 1000 מארק. הגרמנים , ביוזמתם, הבטיחו לממן את הטיפול ברעייתו שכרעה ללדת ולאחר לחיצת ידיים יצא לדורטמונד להעביר את חפציו האישיים לברלין. ראשי דורטמונד התאכזבו לשמוע כי התקבל בהארטה אבל איחלו לו הצלחה. כשחזר לקבוצה שהסכימה לקבלו, חשכו עיניו. ראשיה "בגדו" בו והחתימו כדורגלן אחר. גם דורטמונד לא המתינה ללובצקי שנותר קרח מכל צד. בתוך יומיים איבד הזדמנות לשפר את עתידו הכלכלי ולהציץ לנבכי הכדורגל הגרמני המפורסם. משנסגרו בפניו הדלתות בישראל ובגרמניה, שם פעמיו לדרום-אפריקה שם הופיע בקבוצת הלניק מהעיר קייפטאון. במכבי חיפה יזכרו אותו כמגן מצויין יחד עם חבריו, קרול רוטנר, ישעיהו שווגר, שמואל חדנס ואחרים שיצרו את " הגנת הברזל של מכבי חיפה בשנות ה- 60 .

(יצחק הברמן)