חלוץ שנולד במכבי חיפה ושב אליה אחרי גלות בקבוצות אחרות. עלה לארץ מעיראק בגיל 4 . את נעוריו בכדורגל עשה בקבוצת הנערים והנוער של מכבי חיפה, בחברתם של אהרן גרשגורן, נתן הירש, קרול רוטנר ומרדכי לובצקי. הסיבה שהצטרף דווקא למכבי ולא ליריבה העירונית הייתה שהנסיעות למגרש האימונים של מכבי היו זולות יותר. בנערים שיחק שנתיים ותקופה דומה בנוער בהדרכתו של מרדכי מרטין. שיחק כקשר והגיע למעמד של קפטן. בימי המאמן אברהם מנצ`ל בסוף שנות ה-60 הוזמן לסגל הקבוצה הבוגרת אולם גיוסו לצה"ל שיבש את תכניותיו. בגלל השרות הצבאי העדיף לשחק במדי מכבי נווה שאנן מליגה ג` כדי לשמור על כושרו. בעונה הראשונה שלו כבש 58 שערים ב-31 משחקים והיה הגורם העיקרי לעלייתה של נווה-שאנן לליגה ב`. גם כאן כבש 34 שערים והוכתר כ"מלך השערים" במחוזו. רצה לשוב למכבי חיפה אבל לא נמצא בשל מספיק. הועבר למכבי חדרה ובשורותיה כבש 20 שערים ב-20 משחקים. דורג שלישי בליגה א`, בפרט כאשר חדרה שהתה במרתף הליגה וכבשה בזכותו שערים רבים. בשנת 1969 בהיותו בן 22.5 חזר למכבי חיפה לאחר שלוש שנות גלות והגורם לחזרתו היה המאמן אדמונד שמילוביץ שראה את יכולתו וצירפו לנסיעת הקבוצה למחנה אימונים בגרמניה. אגמי הצטיין בעיקר במשחק ראש משובח ובשנת 1974 זכה בתואר "ראש פז". התמצאותו ברחבה והיכולת שלו ל"גנוב" שערים מתחת לאפם של מגיני היריב בלטה אף היא, למרות שהרבה להחטיא בסמוך לשער. בשנת 1975 החליט לפרוש, נסע לארצות הברית ושם שינה את תכניותיו. שב למכבי חיפה ועזר לה לחזור לליגה הלאומית, אחרי שנת גלות בליגה א`. במהלך עונת 1975/76 פרש ממכבי חיפה. משחקו הטוב ביותר היה בעונת 1973/74 בדרבי מול הפועל חיפה. מצב קבוצתו היה בכי רע בגלל גיוסם של מרבית שחקניה עקב מלחמת יום הכיפורים. המאמן מנצ`ל הרכיב חבורה של שחקנים צעירים ואגמי ליכד אותם סביבו והובילם לניצחון מרשים 1:4 כשהוא עצמו כבש צמד שערים.