מהשוערים המצטיינים שגדלו במחלקת הנוער. הראשון מביניהם שנמכר לקבוצה אחרת ואף הגיע לנבחרת הלאומית. החל לשחק במכבי חיפה בגיל 8. בן משפחה לקח אותו לאימוני הפועל חיפה וכשביקש להצטרף לקבוצת הילדים חש שלא מתייחסים אליו ברצינות ופנה לכיוון השני. הגיע למגרש "קצף" והמאמן אשר עלמני בחן אותו. "מנו" שאף להיות שחקן שדה אולם לקבוצה לא היה שוער ובגלל ממדיו, ביקשו עלמני להתייצב בין הקורות ושם נשאר עד סיום הקריירה שלו. שוורץ שנולד ב- 21.11.57 נכנס לשער הקבוצה בשנת 1974 כשהיה בן 16 פלוס. רק לשם המחשה, על פי תאריך הלידה שלו הוא היה רשאי לשחק עוד שנתיים וחצי בקבוצת הנוער וחסרו לו 40 ימים בלבד כדי שיוכל להופיע אפילו בקבוצת הנערים. יכולתו הגבוהה בלטה לעין. חברו לקבוצה, מוטי ברגר, שנמנה על סגל נבחרת ישראל היפנה את תשומת ליבו של המאמן דוד שוויצר וזה הזמינו למשחק מבחן במגרש מכבי חדרה. כאן שוורץ הפגין יכולת מרשימה ולשיאו הגיע בהדיפת כדור מ- 11 מ`. שוויצר הזמינו לנבחרת הנוער ומדובר באחד המקרים הנדירים בתקופה ההיא, ששחקן שלא הופיע אפילו פעם אחת בבוגרים, זומן לנבחרת הנוער. מאמן מכבי חיפה, אברהם מנצ`ל, שהבחין בכשרונו הגדול אמר לו לא פעם כי אינו רוצה לזמנו כשוער מילואים אלא להקפיצו היישר להרכב הראשון. וכך היה. השוער הראשון, בנימין (בומה) ויינברג נפצע במלחמת יום הכיפורים, מחליפו יצחק כהן ניצב בשער ושוורץ קיבל את הזדמנות חייו להופיע מול מכבי נתניה כשקבוצתו לחוצה אל הקיר. הוא הצליח לשמור על שער נקי וחיפה ניצחה 0:2. שוורץ נקלע לתקופה בה מכבי חיפה עמדה על סף נשירה לליגה א`. בגלל מלחמת יום הכיפורים קבעה ההתאחדות משחקי מבחן בין שתי האחרונות בלאומית לארבע הראשונות בליגת המשנה. שוורץ וחברו לקבוצה, הבלם יעקב דרך, נאלצו לוותר על מסע קוסם מחוף לחוף של "נבחרת האפרוחים" לארצות הברית בגלל אותם משחקים ולבסוף נותרו קרחים משני הצדדים. לא נסעו וירדו ליגה. השוער הצעיר היה בין הגורמים העיקריים לחזרת הקבוצה בתוך שנה לליגה הלאומית. התקר הראשון קרה ב- 1975. בעת משחק כדורסל שקיים עם ידידיו, ספג חבטה וכתפו הימנית זזה ממקומה. הוא הובהל לבית החולים רוטשילד, שם אובחנה פריקה בכתפו וחצי גופו העליון הושם במעטה גבס לתקופה של חודש. זאת הייתה חוליה אחרונה במסכת פגיעות מתמשכת באותה כתף אומללה. פגיעה זו אובחנה לראשונה עוד בטורניר הנוער הבינלאומי שהתקיים בארץ, אבל "מנו" לא ויתר ועלה לשחק בעזרת זריקות וטיפולים שונים שהטיבו זמנית את מצבו. אגב, הפציעה גנזה את חלומו להיכלל בנבחרת ישראל שהשתתפה בטורניר הקדם-אולימפי בטוקיו. את עונת 1975/1976 יזכור שוורץ לנצח. העולה החדשה נקלעה שוב למאבקי תחתית והשוער- תלמיד התעלה לרמה מדהימה שהפליאה את המומחים. במו ידיו הדף- בלם את חלוצי היריב ואם יש שחקן שלזכותו נזקפה הישארות הקבוצה בלאומית, השוער הצעיר מחזיק במירב המניות. עונה לאחר מכן לא עזרה גם הצטיינותו ומכבי חיפה חזרה לליגה השניה. תמונה זכורה מאותם ימים : אחרי משחק חוץ נגד מכבי יפו בו נוצחה קבוצתו, למרות יכולת מזהירה של שוורץ, נקלט בעדשת מצלמה כשהוא ממרר בבכי תמרורים על כתפו של הבלם ישעיהו שווגר שניסה לנחמו. באותה שנה, במשחק הסיום נגד בית"ר ירושלים, גילה רוח חברית ופנה למאמנו, אלי פוקס, כדי שיאפשר לשוער המשנה, שמחה אורן, לטעום את טעמה של הופעה לאומית. פוקס סיכם עם שוורץ שיתייצב 20 דקות ואחר-כך יוחלף. שוורץ ספג שער, הוחלף ובית"ר הוסיפה חמישייה. שוורץ המשיך עם מכבי חיפה עונה נוספת בליגה הארצית וכשראה שדרכה חזרה אינה סוגה בשושנים, פנה למכבי חיפה וביקש להשתחרר למכבי תל-אביב. אביו היה מוכן לשלם 200 אלף לירות, סכום עתק לאותם ימים, כפדיון שחרור אולם מנהלי מכבי חיפה סרבו ולשוער לא נותרה ברירה אלא להיכנס להסגר בינלאומי. לבסוף, כשאנשי מכבי ראו ששוורץ רציני בכוונותיו, מכרו אותו למכבי תל-אביב ב- 320 אלף לירות, סכום דמיוני. ההעברה לא התקבלה בשוויון נפש. אוהדי הקבוצה כעסו וחברי ההנהלה נאלצו להסתובב עם שומרי ראש מחשש שיפגעו. במדי מכבי תל-אביב שוורץ זכה באליפות ובגביע, הוזמן לנבחרת ישראל ואחרי תקופה פרש ונסע לשחק בליגת הכדורגל באולמות בארצות הברית.