"אם הייתי נולד במרכז הארץ, הייתי מגיע לליגה הלאומית בגיל צעיר ולא ממתין לגיל 25 כדי שיקראו לי טירון בליגה הלאומית" נהג לומר חנניה פחימה, קשר נמוך קומה ואנרגטי שעשה היסטוריה בהיותו נציגה הראשון של קריית-שמונה בליגה הלאומית. בהפועל קריית-שמונה היה אליל נערץ וזכה ליחס מיוחד ומעולם לא נאלץ להילחם על מקומו בהרכב הראשון. במכבי חיפה הדברים היו שונים, כי לפניו שיחקו כדורגלנים ותיקים ובעלי נסיון, ופחימה מעולם לא התלונן. הוא סמך על כשרונו שהביאו בגיל 19 לנבחרת הנוער במסעה לבנגקוק לצד צעירים שהפכו מאוחר יותר לבינלאומיים: שלום שוורץ (הפועל חדרה), מאיר ברד (הפועל באר- שבע), שרגא טופולנסקי(מכבי נתניה), ישראל פוגל (הפועל כפר-סבא) ומשה אוננה( מכבי יפו). כל השמות הללו שיחקו בליגה הלאומית בעוד פחימה הגיע מקריית-שמונה, אז עיירה גלילית. הופעתו בליגה א` עיממה את זוהרו, אולם תכונותיו העיקריות היו משחקו השקט, שליטתו בכדור, קריאת המגרש ובעיטותיו המסוכנות שהניבו שערים רבים. פחימה סיפר כי שיחק בקריית-שמונה שלוש שנים ללא תמורה כדי לזכות בטופס השחרור המיוחל למכבי חיפה. הבכורה שלו בליגה הלאומית נפתחה ברגל שמאל, בהפסד למכבי פתח-תקווה, והתרגשותו הגדולה בלטה לעין. גם בהמשך לא ליקק דבש. הסגל הגדול של מכבי חיפה שמנה 26 כדורגלנים, הצריך ישיבה על ספסל המחליפים. חנניה שכינויו היה "חנינא" לא התייאש. בעונה בה שיחק אימנו בתחילה אורי ויינברג וג`וני הרדי וכשקיבל שמעון שנהר, המאמן השלישי בעונה זאת, את שרביט האימון, לא התעלם מפחימה ומדי פעם שיבצו בהרכב. במשחק החוץ נגד מכבי יפו נקרא לקום מהספסל ואף כבש שער יקר מציאות. בתום העונה שב לקבוצת האם שלו, הפועל קריית- שמונה.