13 שנים "השתהה" יוחנן וולך עד שהגיע למכבי חיפה. בתום עונת 1964/65 היה וולך אמור לעבור ממועדון ספורט קריית ביאליק מליגה ב` למכבי חיפה. הבלם המוצק והאלגנטי יצא ב- 1965 מאלמוניותו לאחר שזכה עם נבחרת הנח"ל באליפות צה"ל. הוא הוביל קבוצה של שחקנים אלמונים מהליגות הנמוכות שהדהימה את הכוכבים וזכתה באליפות צה"ל. מכבי חיפה רצתה את וולך אלא שבאותה שנה, הקבוצה נשרה לליגה א`, לראשונה בתולדותיה, ומאמנה, אברהם מנצ`ל, החליט להעלות לבוגרים את השחקנים הצעירים שנולדו במועדון. הוא ויתר על וולך שבלית ברירה עבר להפועל חיפה שלא הצטערה על המהלך הזה. וולך לא נאלץ להמתין זמן רב ל"נקמה". בעונה הכפולה 1966/68, בדרבי קר וגשום כבש את שער הניצחון לרשת המכבים. בהפועל התפתח לשחקן הגנה מצוין. כקשר הגנתי בעל מימדי גוף מרשימים, הצטיין ויכולתו לא נעלמה מעיני המאמן הלאומי עמנואל שפר שהזמינו ליטול חלק במשחקי אליפות העולם במכסיקו 1970. ב- 1977 התחולל רעש גדול בעיר הכרמל. וולך וחברו לקבוצה ולנבחרת, יצחק אנגלנדר, שניהם מסמלי המועדון האדום, ביקשו שחרור כדי לחצות את הכביש. זאת הייתה שריפה של ממש. במכבי חיפה רצו בשני הכדורגלנים המנוסים שחצו את גיל ה- 30, כדי שישמשו מנהיגים לחבורת הצעירים ששיחקו בליגה הארצית (אז הליגה השניה) ובהפועל ראו במעברם בגידה של ממש. וולך הסביר אז ש"לא מדובר בכסף אלא בראיה לעתיד. כאב לי שהפועל חיפה מתפרקת לנגד עיני ואיני רוצה לתת יד לכך". תחזיתו התגשמה כעבור ארבע שנים כשהפועל חיפה נשרה לליגה השניה. במכבי לא הצליח וולך למשוך את הדור הצעיר לשוב ללאומית. הוא שיחק בשורותיה פחות משנתיים והחליט לפרוש. אלא שהנהלת מכבי הבחינה שקיים בו פוטנציאל ניהולי. הוא צורף לצוות המקצועי והיה חלק ממנו, שתרם בעקיפין לזכיית מכבי חיפה בשתי האליפויות הרצופות שלה בשנים 1984 ו- 1985.

(יצחק הברמן)