קשר ששיחק גם כבלם. צמח בחממת הנוער של מכבי חיפה. אחיו של רוני רוזנטל, הקיצוני המפורסם של מכבי חיפה שעשה חיל גם באירופה. כילד התחיל דווקא לשחק בהפועל חיפה ואחרי שנה, בגיל 11 עבר למכבי. אביו, ישראל, ניסה ללמדו את רזי השחמט, כפי שעשה לרוני, אולם ברגע שאחיו פנה לכדורגל, ליאור הלך בעקבותיו. תוך תקופה קצרה בלט בקבוצת הילדים והפך למנהיג בקבוצה. הוא זומן לנבחרות ישראל בכל הדרגים. לנבחרת הנערים בהדרכת שלמה אדרי ואשר מסינג, לנבחרת הנוער אותה אימנו יוסף מרימוביץ, נסים בכר ושמואל בכר. בשתי האחרונות שימש כקפטן. שותף יחד עם ניר קלינגר במסע נבחרת הנוער לאוקיאניה למשחקים מול אוסטרליה וניו-זילנד. מאוחר יותר התקדם לנבחרת האולימפית אותה הדריך אליעזר שפיגל, ואת תרומתו למדים הייצוגיים סיים במשחק הנבחרת הבוגרת בקרית אליעזר מול מלטה, תחת שרביטו של היוגוסלבי, מיליינקו מיחיץ`. ליאור גבה הקומה, היה בעל חוכמת משחק, נוקשה וחזק פיזית. בעונת האליפות השניה (84/85) שותף עד שנפצע ונוטרל. ביה זה אחרי שהוזמן לנבחרת העתודה ובמשחק אימון פנימי נפצע, נותח לאיחוי הרצועות והגידים שנקרעו והביאו לסיום העונה שלו. כששב מפציעתו, לא הסתדר עם הנהלת מכבי חיפה על תנאיו, הושאל לבני-יהודה ועזר לה להישאר בליגה הבכירה. דרכו לקבוצת נעוריו נחסמה וליאור רוזנטל עבר למכבי תל-אביב (1989) ושוב איתרע מזלו וקרע את רצועת הברך. נזקק לניתוח ונעדר מהמגרשים כשמונה חודשים. חזרתו לפעילות נחשבה אז לנס רפואי. במשך כל השנים ליאור חי בצילו של אחיו הבכור, רוני, בכיר כדורגלני ישראל, שכבש את אירופה בשבע שנים מתחילת דרכו בפ.צ.ברוז` הבלגית ועד ליברפול המפוארת. רוזנטל הצעיר שב הביתה לקראת עונת 1990/91. המאמן שלמה שרף זכר לו חסד נעורים והפקיד בידי הותיקים, רפי אוסמו (הגדול) וליאור רוזנטל את "מפתחות" ההגנה. רק בעונה זו רווה נחת והיה שותף לזכייה ב"דאבל" ההיסטורי. בעיקר הצטיין במשחק גמר הגביע מול הפועל פתח-תקווה (1:3 לחיפה) בו ניטרל לחלוטין את חלוץ פ"ת, ניר לוין, שיצא מכליו והתנהגותו העידה על תסכול גדול. בשנת 1992 קרע את הרצועה הצולבת ונאלץ להיעדר שוב חודשים רבים. סיכוייו להשתלב במכבי חיפה לא היו גבוהים במיוחד. בגיל 28 סיים את דרכו בקבוצה בה החל את דרכו כילד. בעונת 1993/94 הושאל לבית"ר תל אביב ולהפועל חיפה, אולם פציעה נוספת, באימון הפועל חיפה (1994) הביאה אותו להודיע על פרישה משדה הכדורגל בגלל פציעות חוזרות ונשנות והוא רק בן 29.

(יצחק הברמן)