חלוץ, תוצרת מחלקת הנוער של מכבי חיפה. שנים יחלפו ואת השער המפורסם שלו בגמר גביע המדינה (1989) יזכרו ויזכירו. מכבי חיפה שהוכתרה לאלופה הגיעה למעמד הגמר מול בית"ר ירושלים. חיפה החטיאה והחמיצה הזדמנות נדירה להביס את הירושלמים. בסופו של דבר, לפני שמחוגי השעון נעו בפעם האחרונה, קלט מזרחי כדור במרכז המגרש, חלף על פני מספר שחקני יריב וממרחק 20 מ` שיגר בשמאלו `טיל` שנעצר רק ברשתו של בוני גינצבורג. נגמר 2:2 ואחר-כך 3:3 בתום ההארכה, אבל ירושלים של קשטן ניצחה בפנדלים ולמזרחי ולאוהדיו נותרו רק הזכרונות מאחד השערים היפים שהובקעו במשחקי הגמר. עופר, יליד שכונת קרית-אליעזר, נשם את הכדורגל כבר מגיל 6. מאוחר יותר, בבית הספר של מכבי, הבחין מאמנו, לזר שטיינברג שהילד ניחן בחוש מפותח לכיבוש שערים והציבו בעמדת חלוץ. כך עבר את כל קבוצות הגילאים באגודה כשהוא נחשב לכובש שערים מצטיין. בשנת 1982, כששיחק בקבוצת הנערים, הוכתר ל`מלך השערים` כשלזכותו 36 שערים. באותה עונה זכתה קבוצתו בתואר הכפול (דאבל) כשעופר כבש את השערים בגמר. מעולם לא שיחק בנבחרת הנערים או הנוער, אך כשעלה לשורות הנוער אותו אימן ג`וני הרדי, 16 שעריו סייעו לחיפה לזכות באליפות המדינה גם בנוער, יחד עם האליפות ההיסטורית של הקבוצה הבוגרת. גם ב- 1985 הנוער זכה באליפות והפעם מזרחי הבקיע 18 שערים. באותה עונה זומן לנבחרת הנוער של ישראל אותה אימן דרור קשטן. לפני מסע הנבחרת לקובלנץ (גרמניה) נופה. למרות הניפוי זומן לנבחרת העתודה הלאומית ואף נטל חלק במסעה לשוויץ שם שותף כמחליף. למד בבית הספר עירוני א` משם יצאו גם ניר קלינגר והאחים רוני וליאור רוזנטל. בשנת 1986 עלה לבוגרים בגיל 17.5 ומצא התקפה בה כיכבו זאהי ארמלי, רוני רוזנטל ומשה סלקטר. מזרחי לא עמד בלחץ המתמשך והאכזרי על חולצת ההרכב הראשון והפך מתוסכל מישיבתו הממושכת על הספסל. למרות זאת נפל בחלקו רגע אחד של אושר כשמכבי חיפה שיחקה מול פ.צ.קלן (גרמניה) ומזרחי כבש את שער הניצחון. כשהמאמן דרור קשטן הגיע למכבי חיפה (עונת 87/88) מצבו הורע עוד יותר. הוא בקושי התלבש כמחליף. מכבי חיפה, אחרי מותו של שוערה, אבי רן ז"ל, בתאונה ימית בכנרת, התחבטה בענייני יציבות, נקלעה למאבקי תחתית ומזרחי שולב מעט מאד וכבש שני שערים. בשלב מסוים בעונה זו שקל להפסיק את פעילותו או לפרוש זמנית. בקיץ 88` יצא למבחנים בלוקרן הבלגית בעקבות סכסוך כספי עם ההנהלה. הפריצה הגדולה שלו החלה כשהגיע המאמן אמציה לבקוביץ (1988). אמנם, בתחילה מזרחי ראה שוב את ספסל המחליפים השנוא עליו ואז החליט ל"שכנע" את המאמן בדרך מקורית. הוא ניפץ כוס בחדר ההלבשה כמחאה, ולבקוביץ הבין את מניעיו והרכיבו במשחק חוץ בטבריה בו ניצחה חיפה 0:3 ועופר כבש צמד שערים. נקודת מיפנה עבורו וחלוצים ותיקים ממנו, איתי מרדכי, צדוק מלכה ואבי גולדר נדחקו מההרכב לטובתו. בעונת 89/90 היה מעורב במיני-שערוריה. חיפה התמודדה עם בני-יהודה על תואר האליפות. במשחק בחיפה נפסקה בעיטת עונשין מנקודה הלבנה לזכות חיפה. המאמן לבקוביץ הורה לבועט הקבוע, ציון מרילי, לבעוט אבל מזרחי עשה דין לעצמו, החליט לבעוט והחטיא. גם צמד המאמנים השמרן של הנבחרת, יצחק שניאור ויעקב גרונדמן לא יכלו להתעלם מכשרונו וזימנו אותו לסגל הנבחרת. את קיץ 1990 העביר מזרחי בבתי המשפט ובדיונים נגד קבוצתו שלא רצתה לשלם לו כספים כיאה למעמדו. הוא קיבל הצעה מבלגיה אולם מכבי לא רצתה לשחררו בטענה שיש לו חוזה לעונה נוספת. מזרחי פנה לבוררות של ההתאחדות לכדורגל והפסיד בבקשתו לשחרור. בסופו של דבר נשאר בקבוצה. בסוף פברואר 1991 ניחתה עליו מכה קשה. מכבי חיפה שרצה בדרך ל`דאבל` נאלצה להסתדר בלעדיו. במשחק מול עירוני אשדוד קרע את שתי הרצועות הצולבות בברכו השמאלית. מזרחי נעדר תקופה של 9 חודשים אחרי הניתוח ומכבי חיפה לא מיהרה לקלוט אותו חזרה. גם בעונה שלאחר ה`דאבל` (91/92) התקשה לחזור לאיתנו ונטל את מקל הנדודים. בית"ר ירושלים רצתה בו, הפועל חיפה גם ולבסוף ויתר על ירושלים ואיחר את המועד אצל היריבה העירונית ש`סגרה` עם זאהי ארמלי. בלית-ברירה נחת במכבי הרצליה. עופר מזרחי נשך שפתיו בכאב אחרי ששלמה שרף החליט שהוא לא מסוגל לתרום יותר למכבי חיפה. בתחילת עונת 92/93 חזר ללבוש את המדים הירוקים. למכבי חיפה לא היתה עונה משובחת אך היא התנחמה בגביע המדינה ומזרחי זכה סוף-סוף לשתות שמפניה מהגביע המוכסף. לתדהמתו, מיד עם סיום העונה הסתיים הרומן בינו לקבוצת נעוריו בדרך משונה. המנג`ר גיורא שפיגל הגיש לו מכתב, לא החליף עמו מילה ולמעשה מדובר היה בפרידה סופית ממכבי חיפה.