מגן ימני, מיוצאי מחלקת הנוער של מכבי חיפה. הצטרף למכבי חיפה בגיל 11. חבריו בבית הספר "כפר גלים" שכנעו אותו בטענה שזו הכתובת הכי מתאימה לו. לעומתם, ניסו אחדים מבני משפחתו לדחוף אותו לכוון בית"ר ירושלים. עבר את כל מסלול הקידום במחלקת הנוער. בקבוצת הילדים שיחק תחת הדרכתו של שמעון שנהר ובאותה עת למד בבית הספר של כרם מהר"ל. בגלל הכדורגל חלה ירידה בציוניו בלימודיו. אביו, יוחאי, לא שבע נחת ממראה עיניו אך תמיד דאג לשנן בפניו : "מה שאתה עושה, תעשה הכי טוב". בגיל 16 קיבל את ההזדמנות הראשונה כאשר מכבי חיפה שיחקה בליגה הארצית ומצבה הכלכלי והמקצועי של הקבוצה היה בכי רע. פתח דווקא בעמדת הקשר. אהרוני לא היה רק שחקן מצטיין. הוא הצליח להדהים בשקדנותו הרבה, בעיקר עקב מקצועו המוצהר, חקלאי. כתושב המושב צרופה, השוכן 20 ק"מ דרומית לחיפה, ניהל יחד עם אביו משק משגשג לגידול פלפלים ומלפפונים. מדי בוקר, בשעה שבע, כאשר מרבית השחקנים בני דורו נמו על יצועם, נעל אהרוני את מגפיו, לבש מדי עבודה ויצא לשתול, לרסס ולקטוף ירקות. כך עבד עד השעה אחת בצהריים בכל מזג אוויר, אם בשמש היוקדת או בקור המקפיא. המאמץ החריג גרם לו לעבוד על חלוקת כוחות נכונה כדי שלא יפול מחבריו לקבוצה שהגיעו לאימונים רעננים בשעה שהוא אמור היה לגלות סימני עייפות. הכל לכאורה, כי המגן הנמרץ ניחן בכושר גופני פנטסטי, עד שלעתים היה נדמה שהוא מסוגל לגמוא מספר קילומטרים נוסף אחרי סיום המשחקים. אהרוני נמנה על סגל הקבוצה, אך איבד את מקומו בגלל הופעתו במדי נבחרת הנוער של ישראל שהשתתפה במוקדמות הגביע העולמי בארגנטינה. קודם לכן, נמנה בקביעות על הסגלים הצעירים של נבחרת האפרוחים ואחר כך בנבחרת העתודה הישראלית שייצגה את המדינה במשחקי המכביה (1981) ובנבחרת האולימפית שהודרכה על ידי ג`ק מנסל שמאוחר יותר הפך למאמנו במכבי חיפה. בגיל 19.5 הפך לבורג קבוע במכונה של מכבי חיפה. מי שתרם רבות לעיצובו כמגן תוקף היה מאמנו, מרדכי שפיגלר, שנתן לו להבין שתם עידן הבעיטות ליציעים ותפקיד המגינים הוא גם לסייע לחלוצים. נושא כאוב אצל אהרוני היו הרמות הכדורים לחלוציו. אהרוני היה מהיר מהחלוצים שאמורים היו לשמור כדי שלא יפרוץ, ובגלל חוסר ריכוז הגביה בדרך כלל החוצה ולא למרכז הרחבה. גם כך קנה לו מקום של כבוד שהפכה לאחד מלהיטי הליגה. המגן מתולתל השיער היה שותף לחמש אליפויות (1994,1991,1989,1985,1984) ולהנפת שני גביעי מדינה כקפטן הקבוצה (1993,1991). ההצטיינות התמידית הוליכה אותו להופיע בנבחרת ישראל. אחת ההצהרות המדהימות שלו נאמרה מיד עם חזרתה של מכבי חיפה ממחנה אימונים בהולנד, ערב פתיחת עונת 90/91. "ניקח את האליפות בהליכה" הצהיר אהרוני והתבסס על כושרם של השחקנים באותה שנה. הרגשתו קלעה בול. לא רק אליפות, חיפה זכתה גם בגביע. דאבל ראשון למועדון הירוק. מספר נקודות ציון איפיינו את הקריירה של אהרוני במכבי חיפה, חלקן קוריוזים ואחרות מלאות תוגה. אהרוני ורעייתו, גאולה, קבעו את מועד חתונתם מבלי לדעת שבאותו יום תוגרל הקבוצה לשחק בגביע מול מכבי תל אביב. כחייל ממושמע רצה לשחק ולהגיע היישר מהמגרש לאולם החתונות. אלא שהאישה שבדרך הטילה וטו, מחשש שייפגע, ואהרוני נותר בחוץ. ערב האליפות הראשונה (1984) הוטל על אהרוני "עוצר מרצון". במשך שבוע נאלץ להסתתר במושב ולא להראות את פניו, כדי שהאוהדים הנלהבים לא יציקו לו ויגדילו את מנת המתח שממילא היה בשמיים. הרגע הקשה ביותר שלו, חודש יולי 1987. הזוג הרוני טייל ברחובות פריז, כשהגיעה בשורת האיוב על מותו של שוער הקבוצה, אבי רן ז"ל, בתאונה ימית בכנרת. השניים הפסיקו את חופשתם ושבו לארץ ממררים בבכי כדי להשתתף בהלוויה. רגע קשה פחות, אבל עדיין עצוב, היתה פרידתו ל"שנת התאווררות" ממכבי חיפה. אהרוני לא רצה לעזוב את מכבי חיפה בעונת 89/90, חודש אחרי זכיית הקבוצה בתואר האליפות. הנהלת הקבוצה הציעה לו שכר נמוך יותר מאשר בעונת האליפות. המאמן אמציה לבקוביץ נאלץ לוותר עליו בגלל הכסף ולדברי אהרוני, היו"ר יצחק אביעד אמר לו שהמאמן כבר לא רוצה בו. הפערים היו בלתי ניתנים לגישור והמגן הותיק עבר לשחק במדי הפועל כפר-סבא. בדרך כלל לא הרבה לכבוש שערים, אך במשחק הליגה מול קבוצת נעוריו כבש שער מדהים לרשתו של גיורא אנטמן, והגדיל לעשות כאשר זכה עם ה"ירוקים" מהשרון בגביע המדינה. כששב המאמן שלמה שרף לחיפה, הורה להחזיר לאלתר את אהרוני לקבוצה וזה נעתר ברצון רב. כאמור, באותה עונה זכתה חיפה בתואר הכפול. בעונתו האחרונה במכבי חיפה (93/94) הופיע רק במחצית מהמשחקים בגין פציעה שאילצה אותו להיעדר מהמגרשים קרוב לחודשיים. הוא חזר לקראת סיום העונה כדי להיות שותף לאליפות הגדולה מכל התארים של מכבי חיפה. בגיל 31.5 עזב את מכבי חיפה ועבר לשחק בשורות היריבה העירונית, הפועל, אליה עבר גם חברו הטוב, ראובן עטר. גם הפעם הצליח להגיע עם הקבוצה לגמר הגביע (1995) אך הפעם לא הצליח לבלום את סילוני מכבי חיפה שניצחו 0:2 ושתו שמפניה לנגד עיניו של הקפטן לשעבר. בגיל 33 תלה את נעליו. כשמאחוריו רקורד עשיר, חסר תקדים בתולדות המועדון. חמש אליפויות, שני גביעים (ועוד אחד עם הפועל כפר סבא), זכייה בגביע הטוטו, עליה לליגה הלאומית (80/81) ואם לא די באלה, אהרוני היה השחקן הראשון במכבי חיפה שקיבל מהנהלת הקבוצה ומהמאמץ שלה , לימים נשיאה, יעקב שחר, מכונית מדגם "וולוו".