קשר, תוצרת המועדון, מגדולי השחקנים ששיחקו במועדון והיה שותף לרגעים הגדולים של מכבי חיפה והנבחרת. את הקריירה שלו החל דווקא ככדורסלן. בגיל 10 אביו, זאב, כדורגלן עבר בבית"ר נהריה, לקח אותו מנהריה, עיר מגוריהם לאצטדיון קריית-אליעזר. באימון הראשון פגש את אשר עלמני, מאמן קבוצות הילדים והנערים של המועדון, מכוכבי קבוצת הפלא החיפנית בשנות ה- 50 וה- 60. ברקוביץ היה נמוך מאד, רזה והיה קשה להאמין שמהילד הזה יצמח שחקן, אבל מרגע שנגע בכדור, לא היה צריך להיות מומחה גדול כדי לראות שמדובר בכשרון גדול. בהיותו בן 11 משפחתו עקרה מנהריה לקיבוץ בית-אורן ובשנת 1985 עברה שוב והשתקעה במושב רגבה, בסמוך לנהריה. מדי יום היה עושה את הדרך הארוכה מהמושב לקריית-אליעזר. סדר יומו החל בחמש בבוקר, עלה על האוטובוס ושב כעבור 15 שעות. הוא למד בבית הספר התיכון עירוני א` בחיפה הסמוך לאצטדיון העירוני בחיפה. בגיל 13 החל בנסיעותיו לחו"ל כאשר שיחק בנבחרת מכבי ישראל תחת שרביטו של אשר מסינג. כל הזמן חשש שבגלל גובהו ומשקלו לא יקחו אותו לעולם לקבוצת הבוגרים. הצטיינותו הובילה אותו אוטומטית לנבחרת הנערים של המאמן אמנון רז ומשם אל נבחרת נוער ב` שהדהימה בטורניר החורף המסורתי כשדורגה במקום השני, אחרי נבחרת נוער א` ולפני נבחרות נוער מחו"ל. נקודת הזינוק שלו בדרך לקבוצה הבוגרת הייתה בנבחרת הנערים (1989). ישראל שיחקה נגד קפריסין שהוליכה 0:1 . ברקוביץ נכנס כמחליף, השווה תוך 30 שניות ובישל גם את שער הניצחון. המאמן אמציה לבקוביץ, שאימן אז את הבוגרים היה הראשון שהעלה אותו לפרקי זמן קצרים בהרכב הראשון. בעונת 1990/91 החל לשחק כמחליף קבוע והמאמן שלמה שרף השתמש בו כ"קלף בטוח" כאשר החל לשלבו במשחקים החל מהדקה ה- 30 . ברקוביץ לא אהב את ה"שיטה", הקים צעקות וחטף קנסות והשעיות. ברקוביץ נחשב לאחד הקשרים המצטיינים שנראו בארץ. גובהו (1.70 מ`) ומשקלו (50 ק"ג) כבר לא הפריעו לו. על חסרונותיו הגופניים חיפה במשחק חכם וערמומי. בעל יציאה מהירה מהמקום וזריזות גדולה. למרות מבנה גופו השברירי, היה כמעט חסין מפני פציעות. לא פעם הופל בגסות אבל כעבור דקה היה קם. תמיד ידע לדלג ברגע האחרון לפני שייפגע. בעל ראיית משחק נדירה ושליטה נהדרת בכדור. לברקוביץ בעיטה חזקה מספיק ובעיקר מדויקת, אבל תמיד העדיף למסור לחברים שיבקיעו, אם לא היה משוכנע שהכדור שבעט ימצא במאת האחוזים את הרשת. כאמור, את החיזוקים הראשונים ליכולתו הגבוהה קיבל בעונת 90/91 כאשר הוביל, יחד עם ראובן עטר וטל בנין, את מכבי חיפה ל"דאבל" היסטורי. שלישייה זאת נחשבה לחוליית הקישור הטובה במדינה. שערים רבים נרשמו על שמו הן בקבוצה, הן בקבוצה והן בנבחרת. הבולטים שבהם : מסירת פז לראובן עטר, אחרי שחלף על פני שלושה משחקני מכבי תל-אביב, וזה כבש את שער הניצחון בגמר גביע המדינה (1993) שהוליך את מכבי חיפה בפעם הראשונה למשחקי גביע אירופה למחזיקות גביע, מסגרת עמה הגיע עד לשמינית הגמר מול פארמה האיטלקית והיה שותף לניצחון הגדול על אדמת איטליה (0:1) במשחק בו הודחה חיפה רק בבעיטות עונשין בתום 120 דקות. אחד ממשחקי השיא שלו היה בשנת 1994 במשחק בו הביסה מכבי חיפה את מכבי תל אביב 0:5 בקריית-אליעזר. באותה עונה זכתה חיפה באליפות מבלי להפסיד לאורך כל העונה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייה נוספת של מכבי חיפה בגביע המדינה אחרי ניצחון ב"דרבי" על הפועל חיפה 0:2 . משחק גדול נוסף, בגמר 1991 בו חיפה ניצחה את הפועל פתח-תקווה 1:3. ברקוביץ נשמר אישית על ידי מגן פתח-תקוואי, גיא גת שניסה כבר בדקה השניה ל"חסלו" והורחק מהמגרש בידי השופט עובדיה בן-יצחק. בהמשך ברקוביץ הפגין יכולת גבוהה שסחפה לניצחון הגדול. הקשר המצטיין היה שותף לניצחון הסנסציוני של נבחרת ישראל בצרפת על הנבחרת המקומית החזקה (1992). הוא נכנס בפיגור 2:1 , כבש את שער השוויון ובסופו של דבר ישראל ניצחה 2:3. משחק שיא נוסף בו היה גורם חשוב, משחקה של נבחרת ישראל מול אוסטריה (0:5) בשנת 1999 . הניצחון של נבחרת ישראל בפריז גרם להזמנת הנבחרת למשכנו של נשיא המדינה, עייזר וייצמן. ברקוביץ בעל הלשון הקלילה התחבב על הנשיא, בעל תכונות דומות, ובין השניים נוצר קשר שבסיומו הוזמן הנשיא לחתונתו של ברקוביץ, צעד חסר תקדים בכדורגל הישראלי. ברקוביץ חש שהליגה הישראלית "קטנה" עליו וחיפש דרך לשחק בחו"ל. אחרי מספר אכזבות הצליח סוף-סוף לעבור ולשחק באנגליה. בשנת 1996 הושאל לסאותהמפטון מהליגה הראשונה ובתום העונה נמכר. מקבוצה זו עבר לשחק בווסטהאם הלונדונית וממנה נמכר לקבוצת הפאר הסקוטית, סלטיק. ממנה חזר לאנגליה לשחק בקבוצת בלקבורן האנגלית והיה שותף לעלייתה לליגת העל. ()