חלוץ, תוצרת המועדון הירוק. עבר את כל מסלול הקידום במחלקת הנוער. סומן כתגלית עתידית במשחק "דרבי" לנוער כאשר כבר בגיל 15 שיחק וכבש רביעייה לרשת הפועל חיפה (1:4 למכבי). למכבי חיפה הגיע בתמיכת אחיו הבוגר דורון, ששיחק כמגן שמאלי בקבוצה. איתי לא התייחס ברצינות לכדורגל ובא לאימונים ומשחקים "כדי להעביר את הזמן". את הדחיפה הגדולה קיבל בקבוצת הנוער. בשלוש העונות בהן שיחק בשורותיה תיפקד על תקן של קורע רשתות ראשי. פעמיים הוכתר למלך השערים בליגה, פעם עם 15 כיבושים ופעם שניה זקף לזכותו עם 22 שערים. כשעלה לקבוצה הבוגרת ישב על ספסל המחליפים. כשהתגייס לצה"ל הוצב בדרום (1987) ורצה לפרוש מכדורגל לאות מחאה על שראשי הקבוצה לא עשו מאמצים להציבו במקום קרוב יותר, כדי שיוכל להמשיך בפעילות. מרדכי, המחזיק בתעודת חשמלאי, ניחן במהירות, חוסן גופני ובעל יכולת בעיטה אדירה ברגל שמאל, אם כי לחובתו נרשמות החמצות מסמרות שיער. אולי הגדולה מכולן בגמר גביע המדינה (1987) מול מכבי תל אביב. חיפה יצאה מפיגור 2:1 וחוללה מהפך 2:3 ואז הגיע רגע שאמור היה להיות מהגדולים של החלוץ. הוא קיבל כדור מדוד ומטווח של מטר (!!) מול שער חשוף לא הצליח להכניע את שוער תל אביב, בוני גינצבורג. בהמשך ת"א השוותה ונטלה את הגביע בדו-קרב בעיטות 11 מ`. בעונת 88/89 חסה בצלם של ארמלי, עופר מזרחי וצדוק מלכה, קיבל פה ושם מספר דקות אולם בסיבוב השני נעלם לגמרי. באותה תקופה דובר על השאלתו להפועל חיפה תמורת שחקן נוער "אדום", טל בנין. העיסקה שלא יצאה אל הפועל מצאה את איתי מרדכי נחוש לפתוח את העונה שלאחר מכן בתנופה. המאמן אמציה לבקוביץ, בעונת האימון השניה שלו, קיבל תמורה כאשר כבר במשחק הפתיחה מרדכי כבש שלושער לרשת הפועל ירושלים. בהמשך דעך ובמקומו הובא זר הולנדי, אריק חרוליקן, שהתגלה בחולשתו וכבש רק שער אחד. איתי מרדכי נפגע וביקש לעזוב אך מבוקשו לא ניתן לו מאחר וסבר שההחלטה לא להרכיבו לא נבעה משיקולים מקצועיים. ההתעקשות השתלמה לו. עונת 90/91 מצאה אותו במרכז ההתקפה החיפנית שהיוותה את חוד החנית של הקבוצה בדרך ל"דאבל" ההיסטורי שלה. אמנם, מרדכי כבש רק 9 שערים בעונה זו אבל לשיאו הגיע במשחק מול מכבי תל אביב (23.3.91) כשכבש לא פחות מארבעה שערים לרשתו של משה מרכוס שהוליכו את חיפה לניצחון גדול 1:5. באותה עונה הופיע גם בגמר גביע המדינה מול הפועל פ"ת (1:3 לחיפה) וגם כאן הוכיח עד כמה אהבת המשחק טבועה בו. בדקה ה- 89 אחרי שהגביע כבר היה מונח בכיסו, ביקש מאמן חיפה, שלמה שרף, לבצע חילוף. הוא קרא לאיתי מרדכי כדי שייצא ויאפשר לצעיר יניב כהן להשתלב ולהיות שותף לזכייה בגביע, אחרי 29 שנים בהן חיפה לא לגמה ממנו שמפניה. למרבה ההפתעה , מרדכי קלט את רצונו של שרף, ברח לאמצע המגרש ולא רצה לרדת מהמגרש. איש לא שם לב לצעדו כי כולם, ובראשו ה"סרבן", רצו לעבר הגדרות לחגוג עם האוהדים. מרדכי המשיך במכבי חיפה שנה נוספת ורק סיומה המר עשה לו "טוב על הלב". קבוצתו הוליכה 1:2 מול מכבי ת"א מצמד שערים שכבש, אך בהמשך חל מהפך ות"א ניצחה 2:4 ועלתה לגמר. עם בואו של המנג`ר גיורא שפיגל, דרש מרדכי סכומי כסף שמכבי חיפה לא רצתה לשלם והוא הושאל להפועל חיפה שעלתה מהליגה הארצית. כבר בהופעה הראשונה מול קבוצת נעוריו, הורחק מהמגרש (0:3 למכבי). מאוחר יותר ירד לשחק בליגות הנמוכות אך בכל הזדמנות דאג לומר ששגה כאשר עזב את מכבי חיפה בגלל כסף. 

בקבוצה הבוגרת
איתי מרדכי חזר לאמן ילדים במחלקת הנוער של מועדון האם שלו. התקדם בסולם האימון עד שהגיע לשיא עם זכיית קבוצת הנוער אותה אימן בשנים 2008-2012 בשתי אליפויות רצופות וזכה לאמן ארבע שנים את הנוער, תופעה לא מובנת מאליה במועדון החיפני.. ביוני 2015 מונה בשנית למאמן קבוצת הנוער של מכבי ובתום העונה זכתה הקבוצה בהדרכתו באליפות המדינה. החל מדצמבר 2017 משמש כעוזר מאמן בקבוצה הבוגרת.