קשר שהגיע למכבי חיפה בגיל 29.5. נולד בעיר פלטו ביוגוסלביה. קבוצתו הראשונה הייתה היידוק ספליט בה שיחק עד שסיים גיל נוער. משהוחלט לא לאפשר לו להמשיך בהיידוק, נקלט בשורותיה של קבוצת ספליט מהליגה השלישית ובשורותיה שיחק בשלוש השנים לאחר מכן. בתחילת עונת 1994/1995 הגיע להיידוק ספליט, איוואן קטליניץ`, מי שהפך כעבור שנתיים למאמן הפועל חיפה, חיפש שחקן שיהיה קבוצתי, מנהיג ולוחם וראה בפראליה את האיש המתאים והחזירו הביתה. בשלוש השנים לאחר מכן נרשם בספר הזהב. הפך לאחד הכוכבים של קבוצת הפאר הקרואטית. בעונתו הראשונה זכתה היידוק באליפות. עונה אחר כך לקחה את הדאבל והגיעה עד רבע גמר גביע ליגת האלופות כשפראליה משמש אחד מעמודי התווך של הקבוצה. שנתיים זכה בגביע "לב הקבוצה" שמוענק על ידי האוהדים. בסוף עונת 1995/1996 נרכש על ידי הקבוצה הספרדית, אספניול, ושם נתקל בטעמו המר של הכשלון. חילופי המאמנים פגעו בו. מעולם לא היה שחקן הרכב קבוע בנבחרת הקרואטית. תקופה ארוכה נמנה על סגל הנבחרת. בדצמבר 1996 הבקיע את השער היחיד שלו במסגרת בינלאומית. היה זה במשחק נגד צ`כיה על גביע המלך חסן שנערך בקזבלנקה, מרוקו (1:1). לאחר ששוחרר ללא תמורה מאספניול, פראליה חזר להיידוק ספליט והוכיח שאין כמו בבית. חצי עונה טובה מאד שהסתיימה וכפסע היה בינה לאליפות נוספת וראשונה מאז שעזב, בתוספת ארבעה שערים משמעותיים שכבש, החזירוהו למרכז העניינים. בגיל 28 החליט לפתוח פרק ב` בקריירה האירופית. כשעמד לחתום בהפועל חיפה, הגיעה ההצעה מרג`ינה האיטלקית בה חתם חוזה לארבע שנים. בהרכב רג`ינה פתח רק שמונה פעמים וכמחליף שיחק במספר משחקים נוספים. בארבע עונותיו בהיידוק ספליט כבש 38 שערים בפחות מ-100 משחקים, רובם מעמדת הקשר האחורי, בספרד כבש ארבעה שערים. תכונותיו הבולטות, יכולת להבקיע מכל מצב, אם זה מטווח 20 מ` או בתוך הרחבה, בנגיחה או בבעיטה מתוחכמת. פראליה החל את דרכו בקול ענות חלושה. הוא לא הפגין יכולת מרשימה ולרגע נדמה היה שהגיע עוד שחקן זר בינוני. עד לאותו רגע כמו נורה מלוע תותח והפך לאחד השחקנים החשובים במערך של אברהם גרנט. בעונה הראשונה (2000/2001) החל להרשים מאמצע העונה ותרומתו התבטאה בין השאר בכיבוש שערים נדירים ממרחקים גדולים. לא היו אצלו שערים פשוטים. כל שער בונטון. חוליית הקישור המצוינת קיבלה חיזוק רציני. פראליה היה ממצטייני העונה בה זכתה מכבי חיפה באליפות השישית שלה. בקיץ 2002 התלבט הקשר הקרואטי אם לעבור ניתוח הכרחי במפשעתו. לבסוף, בגלל משחקי גביע אירופה לאלופות, דחה את הניתוח. הוא ציפה לפגוש את ליברפול הגדולה אבל אכזבתו (כמו כולם) הייתה עצומה נוכח ביטול המשחקים מולה בגלל "פרשת הפקס". מיד נותח, באותה מרפאה בה נותח חברו, יוסי בניון (בגרמניה) והתקשה מאוד לשוב לכושרו הגבוה. אלא שגם הפעם שב לעצמו בסבלנות. הוא קיבל תוספת כוח רצינית בדמותו של ג`ובאני רוסו, חברו מימים ימימה, והשניים הפכו לציר מקצועי-חברתי בקבוצה. גם בעונת האליפות השניה ברציפות, המשיך פראליה להבקיע שערים נפלאים מעמדות שקשה לעלות על הדעת. בסוף העונה, הודיע על רצונו לסיים את הקריירה במכבי חיפה והצדדים החליטו להאריך את חוזהו בעונה אחת. העונה השלישית של פראליה במכבי חיפה התאפיינה בהפכפכות. ההופעה ההיסטורית בבית האלופות הזכירה לקרואטי נשכחות. הוא כבר היה בסרט הזה, בשעה ששיחק שמונה שנים קודם בשורות היידוק ספליט מארץ הולדתו. גם בעונה זו (2002/03) כבש לא מעט שערים ( 7 בליגה) אבל כבר לא ראינו את פראליה שהכרנו. פציעות תכופות מנעו ממנו להשתלב בקביעות בהרכב הראשון. כשחזר, הרבה המאמן יצחק שום להחליפו, גם בגלל הרמה הבינונית שהפגין וגם בגלל רכישתם של שני קשרים ישראלים מהדרגה הראשונה, מיכאל זנדברג ( הפועל פתח-תקווה) ועידן טל ששב מגלות קצרה באנגליה ובספרד. בתום העונה הסתיים חוזהו ופראליה, מהזרים היותר אטרקטיביים של מכבי חיפה שב למולדתו.