בלם בינלאומי, דור שני למשפחת כדורגלנים במועדון. התחיל לשחק במכבי חיפה בגיל 9 אחרי שהתבלט במשחקים בבית ספרו ובשכונה בה גר. מצא את עצמו בקבוצת הילדים וכשהגיע לקבוצת הנערים, הצטרף אליו אביו, שלמה, כדורגלן הקבוצה בשנות ה- 70 . את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת ערך בגיל 17.5. בשבת לפני כן הורחקו ונפצעו שני בלמי הקבוצה והמאמן שלמה שרף העניק לו את ההזדמנו. בעונה הראשונה עם המנג`ר, גיורא שפיגל השתתף בחגיגות הזכייה בגביע המדינה ובעונת 1993/1994 נטל חלק פעיל בזכייה באליפות הגדולה ביותר של מכבי חיפה בפרט ובכדורגל הישראלי בכלל. בשנתו השלישית בבוגרים, כששרת בצבא, עבר "חתול שחור" בינו לבין שפיגל שהחליט לנטרלו ולהושיבו על ספסל המחליפים. בנאדו, שמעולם לא ישב על ספסל המחליפים, לא בנערים ולא בנבחרות השונות, לא מצא את נפשו מרוב צער. בלית ברירה ביקש וקיבל השאלה לבית"ר ירושלים, בשורותיה הופיע בשתי עונות רצופות. אחריהן נקרא לשוב הביתה והפעם תפס את עמדת הבלם הקדמי בקביעות. גם דרכו לנבחרת ישראל נסללה ובנאדו הפך לאחד השחקנים הקבועים בה. הוא זכה גם במדי מכבי חיפה גם בגביע ב-.1998 מונה לקפטן הקבוצה והיה שותף להישג השיא של מכבי חיפה כשזו הגיעה לשלב רבע הגמר בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1999. בחודש יולי 2000 יצא לשבוע התרשמות במדי ווסטהאם האנגלית. עם אליפות וגביע במאזנו, נכנס בנאדו לקטע של קפטן הקבוצה. מסתבר ש"נפל" לשתי עונות פנטסטיות. הקבוצה זכתה בשני תארי אליפויות רצופים (2000-2002) ובנאדו, כמו תמיד היה ממעוזי ההגנה החזקה של האלופה בהדרכתו של אברהם גרנט. בנאדו גם סיים את "שבע השנים הרעות" והוא אחד מארבעה, יחד עם ראובן עטר, אלון חרזי ומרקו בלבול שזכו באליפות שבע שנים קודם לכן.

אלא שכל אלה היו קדימון לעשור הנפלא לו היה שותף. לרזומה שלו הוסיף שלוש אליפויות רצופות עם מכבי חיפה (2003-2006), אחת מהן נפלאה, כאשר הקבוצה זכתה בתואר בפער 16 נקודות מסגניתה, הישג חסר תקדים בכדורגל הישראלי. הרומן עם חיפה הסתיים בקיץ 2006 והוא העדיף לעבור בפעם השנייה בקריירה שלו לבית"ר ירושלים, יחד עם שני שחקנים נוספים ממכבי חיפה, עידן טל ומיכאל זנדברג שפותו בסכומים גבוהים על ידי האוליגרך ארקדי גאיידמק. יחד עם בנאדו, בית"ר זכתה בשתי אליפויות רצופות ובגביע, ובכלל זה "דאבל". בנאדו סיים את חוזהו ובגיל 36 פלוס פנה לנשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, וביקש אישור לשוב למכבי חיפה כדי לסיים את הקריירה העשירה שלו בקבוצת האם. בתאום עם המאמן אלישע לוי בקשתו התקבלה. בנאדו הפך לכדורגלן ה"קשיש" ביותר שהוחזר אי-פעם למכבי חיפה. אולם לא הייתה כאן חזרה לשם פרישה בלבד. כי בנאדו, אחרי ישיבה קצרה על ספסל המחליפים הפך לבורג מרכזי בזכייתה של מכבי חיפה באליפות ה-12 שלה. איש לא הבחין בתעתועי הגיל והבלם הותיק השלים תשע זכיות באליפות (שתיים מהן במדי בית"ר ירושלים) כמו אלון חרזי. אבל בנאדו נאלץ לתלות את נעליו מוקדם מהצפוי. בקיץ 2011 סיכם עם נשיא המועדון, יעקב שחר על מועד פרישתו מכר הדשא, בסיום קמפיין ליגת האלופות, אולם בבדיקות הרפואיות שעבר לקראת פתיחת העונה התגלה רשרוש בליבו והרופאים יעצו לו לפרוש. וכך אכן עשה. המכה הקשה שספג ללא הכנה מוקדמת השביתה אותו אולם במכבי חיפה נוהגים לדאוג לשחקני עבר יותר מאשר בכל מועדון אחר וגם הפעם נמצאה הנוסחא שתשאירו במועדון. בעצה אחת עם המאמן אלישע לוי בעונתו הרביעית סוכם שבנאדו יצורף לצוות המקצועי. אלישע לוי סיים את תפקידו במאי 2012, המאמן החדש וחברו לקבוצה לשעבר של בנאדו בקבוצה, ראובן עטר, העדיף את אנשי המקצוע עימם עבד בקבוצתו הקודמת מכבי נתניה. נשיא המועדון, יעקב שחר הניח בפני בנאדו הצעה קוסמת: לאמן את קבוצת הנוער מכבי "שמואל" חיפה והוא לקח את ההצעה והמשיך את דרכם של שחקנים רבים שגדלו במחלקת הנוער ושבו לאמנה אחרי פרישתם משדה המשחק. בנאדו לא הספיק לאמן את הנוער יותר מתשעה מחזורים. במקביל נקלעה הקבוצה הבוגרת למצוקה גדולה שהנחיתה אותה בתחתית הטבלה. המאמן ראובן עטר שוחרר מתפקידו ובנאדו עשה קפיצת דרך נוספת והפעם קיבל את שרביט הקבוצה והצליח להביאה למקום השני. בעונתו השנייה חיפה סיימה רק במקום החמישי.