חלוץ צעיר שהגיע מהפועל באר-שבע. כשהיה בן 9 נהג לשחק בשכונתו בבירת הנגב. למזלו, הבחין בו אפרים צבי, משרידי האליפות הראשונה של הפועל באר שבע (1975) ושכנע אותו לעבור לנבחרת בית הספר של שכונה ג` בעיר. בגיל 13 הצטרף רשמית לקבוצת הילדים במועדונו. את הפריצה קדימה עשה בקבוצת הנערים כשכבש קרוב ל- 80 שערים בעונה אחת, בליגה ובגביע. את צעדיו הראשונים בקבוצה הבוגרת עשה בליגה השניה והוא רק בן 16 ושמונה חודשים. מאמנו, גילי לנדאו הבחין בכשרון הצעיר והזמינו לסגל ואת הופעת הבכורה ערך ב"דרבי" מול בית"ר באר-שבע. מאוחר יותר הפך לאחד השחקנים היציבים בנבחרת האולימפית. תפקודו בחלק הקדמי של הקבוצה גרר מטבע הדברים שאלות מדוע אינו מרבה לכבוש שערים אלא מצטיין יותר בבישולם. פציעות ממושכות קרקעו אותו, אבל פרט זה לא הבהיל את קברניטי מכבי חיפה שרכשו אותו. כבר בעונתו הראשונה בחיפה כבש שלושה שערים, צמד מהם מול קבוצת נעוריו, והתקרב למכסת שעריו עד שהצפין לחיפה. ברדה נותר שחקן ספסל שנקרא למלא את מקומם של שחקנים פצועים או מורחקים, אך בניגוד לציפיות, לא הצליח לפרוץ קדימה. פה ושם כבש שערים חשובים. לקראת סיום הקדנציה שלו בחיפה ( 2005) כבר לא זכה לאשראי ממאמנו, רוני לוי שהעדיף על פניו לשלב שחקני נוער שעתידם לפניהם. בכל מקרה, אחרי שהיה שותף לשתי אליפויות רצופות, לברדה לא נותרה ברירה והוא עבר לתחנתו השלישית בישראל, הפועל תל אביב.

(יצחק הברמן)