חלוץ ארגנטינאי שבגיל 22 הגיע לחיפה מקבוצת הפאר בוקה ג`וניורס. עד גיל 15 שיחק על מגרשי כורכר וכשבלט לעיני מגלה כשרונות, שוכנע לעזוב את בית ספרו בעירו, קורדובה, והגיע לעיר הגדולה, בואנוס איירס. כושר ההקבעה שלו בלט מיד לעין ובמהלך ארבע שנותיו במחלקת הנוער זכה מדי שנה בתואר "מלך השערים" בקבוצות בהן שיחק. בגיל 19 קיבל הצעה מפתה מקבוצת לוגאנו, מהליגה הראשונה בשוויץ. לרוע מזלו, הקבוצה נקלעה לחובות כבדים ולקולאוטי לא ניתנה הזדמנות להוכיח מה הוא יודע. מאוכזב ומתוסכל חזר לליגה הארגנטינאית. משאת נפשו, לשוב לבוקה ג`וניורס, לא התמלאה, מאחר ומכסת החלוצים הייתה מלאה ועמוסה בכישרונות גדולים, ואת מקומו מצא בקבוצת באנפילד, קבוצה קטנה בעלת מסורת צנועה שמטרתה העיקרית היא לשרוד בליגה. בעזרתו של קולאוטי שכבש 11 שערים, הדהימה באנפילד ודורגה בסיום העונה במקום השלישי, ההישג המכובד ביותר בתולדותיה. באנפילד רצתה להשאיר את רוברטו בשורותיה אבל בוקה ג`וניורס שעקבה אחריו כבר דרשה סכומים גבוהים עבורו וגם מאמנה האגדי, קרלוס ביאנצ`י העדיף להחזירו לבוקה. דווקא כשנדמה היה שיקבל יותר הזדמנויות מבעבר, מתח שריר ברגלו ונאלץ להיעדר ממספר משחקים. זאת הייתה הראשונה בשרשרת פציעות שהשביתה אותו למספר חודשים , בעטיין איבד את המומנטום להוכיח שהוא סקורר בעל התמצאות יוצאת מהכלל ברחבה ומשחק ראש משובח. קולאוטי הפך לאחד החלוצים הטובים בישראל ותרם רבות להצלחתה של מכבי חיפה בליגה המקומית ובאירופה. הוא נישא לעלווית שטראוס, אחותו של שוער העבר שגיא והפך לגיסו של שוער עתיד בקבוצת הנוער, רם שטראוס. מהלך זה גרר מתן תעודת אזרחות ישראלית שאפשרה לחלוץ לשחק בנבחרת ישראל. אחרי שמיצה את יכולתו במכבי חיפה נמכר לקבוצה הגרמנית בורוסיה מינשנגלדבאך מהבונדסליג ואחרי תקופה מסוימת שב לישראל, למכבי תל אביב.