שוער שנרכש בשנת 1963 ממועדון ספורט קריית-ביאליק (ליגה ב`) תמורת מערכות תלבושות ונעליים שהעבירה תמורתו מכבי חיפה. המאמן הבולגרי של חיפה, ואסילי ספאסוב, הבחין בכשרונו של השוער, באותה תקופה חייל בן 18, והחליט לצרפו לקבוצה שנמצאה בתהליך של הצערה עם שחקנים דוגמת ישעיהו שווגר, דוד גוזלן, יונתן צבי ואחרים, תוך ויתור על השחקנים המבוגרים שנאלצו לרדת לספסל או לפרוש. מורנו שימש מספר שנים כשוער משנה לשוער הקבוע, יחזקאל גרשוני. בתקופות שונות ניצב בשער הקבוצה הבוגרת כאשר גרשוני נפצע וגילה יכולת טובה "מתובלת" בגמישות רבה. בשלב מסוים מורנו מאס בספסל המחליפים וביקש לעבור לקבוצה אחרת. כשההנהלה סירבה לבקשתו איים לפתוח בשביתת רעב ליד בית מכבי אם לא ישוחרר. המאמן, אברהם מנצ`ל, שלא אהב את צעדו של השוער, הרחיק אותו מפעילות, אולם הכדורגלן בעל ההשפעה, דני רום-שמולביץ, התנגד לצעד הזה ויחד עם שאר השחקנים גרמו לביטול ההחלטה. למרות הכל, לבסוף שוכנעה הנהלת מכבי חיפה לשחררו לעונה אחת, לבית"ר קריית-טבעון מליגה ב`. יחד עם חבריו לקבוצה, משה דואק ומאיר לוי סייעו לטבעון להעפיל לליגה א`. אחרי שנה שב למכבי חיפה עם תקוות מחודשות. המאמן אדמונד שמילוביץ החזיר אותו לסגל, אבל מורנו, למרות גילו הצעיר יחסית, לא התלהב לשבת שוב על הספסל ועבר לשחק בהפועל עכו. בגיל 28 החליט לתלות את נעליו אחרי שנכנס לשותפות בעסקי מכוניות. מכבי חיפה נשארה יקרה לו והוא היה ממייסדי קבוצת הותיקים של המועדון שהתבססה על יוצאיה שכוחם עדיין לא תש לרוץ בזמנם הפנוי. ברבות הימים הפכה מכבי חיפה למודל לקבוצות אחרות ובעקבותיה הלכו עשרות מועדונים שהקימו קבוצות דומות ששיחקו בליגות מסודרות.