שתי תקופות, המנוגדות זו לזו, מאפיינות את עבודתו של אלי פוקס במכבי חיפה. אלי, שנמנה על רשימת כוכבי הכדורגל בישראל ומיוצאי מכבי תל אביב, באותן שנים האריה שבחבורה, מצא את דרכו לצפון לאחר שהגיע למבוי סתום בתל אביב. באחד המשחקים הבינלאומיים שנערכו באיצטדיון ברמת גן. עסקני מכבי חיפה, בראשות דוד אבני, שיכנעו את פוקס בן ה- 35 להצטרף כמאמן- שחקן. החיפנים נחשבו אז לקבוצה בינונית והמלאכה שעמדה לפני פוקס, עדיין בלי נסיון בשדה האימון, נראתה כמפרכת ומעטים האמינו בהצהרותיו כי ברצונו לבנות קבוצה חדשה. גם הגדלת מספר האימונים לארבעה בשבוע, תופעה מהפכנית באותן שנים, לא זכתה ליותר מנדנודי ראש שראו בכך מיפגן שרירים ארעי ותו לא. אלי פוקס נקט בצעד קיצוני נוסף. כל קבוצות המועדון, החל מהנערים, עבור בנוער וכלה בבוגרים, נטלו יחד חלק באימונים משותפים. מטרתו היתה שהדור הצעיר יתחכך בבוגרים אשר טרם למדו אף הם את כל היסודות הדרושים. פוקס היה מהראשונים שהכירו בחשיבות הכושר הגופני. הוא ידע , מנסיונו כשחקן שללא כושר לא יוכל שחקן להועיל, גם אם יכולתו הטכנית גבוהה ביותר. רק לאחר שעיצב את הנושא בשלמותו פנה לייצוב ההרכב כשלנגד עיניו, הפיכתה של חוליית הקישור למנוע רב עוצמה. לשם כך טיפח את הצעירים, אברהם מנצ`ל וזכריה בן- צבי, כשלידם הוא עצמו שיחק בתפקיד של עוזר ומעודד. תורתו של פוקס הצליחה רק בחלקה. אמנם, חוליית הקישור ביצעה את מלאכתה על הצד הטוב ביותר, אך החלוצים לא התאימו עצמם ליכולתה. שוב פנה פוקס לחפש את הכדורגלנים המתאימים מתוך הסגל המצומצם. הוא חיפש , מהרשימה שחזרה מהצבא ומצא את יצחק שפירא בעתלית. ישעיהו הלד ששיחק כמגן שמאלי מצא חן בעיני פוקס והחליט להמר עליו כקיצוני שמאלי. במשחקים הסתכלו עליו אנשים כעל מאמן מתחיל אולם בסופו של דבר ניצחה עקשנותו והלד אפילו זומן לסגל נבחרת ישראל. שיטות העבודה החדשניות של פוקס החלו להראות סימנים מעודדים. הן עדיין לא הספיקו להתמודדות שוות כוחות עם הקבוצות העדיפות מתל-אביב או פתח- תקוה שאיישו את ראש הפירמידה, אך עם השאר נאבקה ואף יכלה להם. בסתר ליבו האמין פוקס כי יום יבוא וגם העילית שבקבוצות תוכרענה. עבורו, כמו גם למכבי חיפה היה חודש 1955 בבחינת חג. ה "סינדרלה" מחיפה באה לכרך הגדול וגברה על מכבי תל - אביב הגאה 1:2. אלי פוקס הגיע לחיפה לא רק כדי ללמד כדורגל. הוא ביקש להעביר אל חניכיו, ואולי גם באמצעותם מסר כי לא כל האמצעים מקדשים את המטרה. נאה דורש- נאה מקיים. ב- 7 באפריל, 1955 אירחה מכבי חיפה את הפועל בלפוריה. במצב של 0:1 לזכותה, פסק השופט הלפרין על בעיטת 11 מ` לטובת החיפנים וסיכוייו של פוקס להכניע את השוער האורח, לוצקי, היו טובים. פוקס הכיר בשגיאת השופט ובטענה המפוקפקת שמגן בלפוריה נגע בכדור בידו, ניגש לכדור ובמקום לנסות להכניע את השוער, בעט במתכוון - החוצה שנים רבות לאחר המחווה שמנעה נצחון חיפני (בלפוריה הישוותה ל- 1:1) לא היה המשך לצעדו של המאמן הג`נטלמן. מייחסים לו את הנהגת המהפכה בשדה התשלומים. היה זה פוקס שתבע לשלם פרמיות ומענקים לשחקניו . גם כינוסם של שחקני הקבוצה בבתי מלון, ערב משחקי ליגה הצעיד את החיפנים קדימה. מאמנם שאף לנצל את מקדם ההתאוששות וביקש לרכוש שני שחקנים שיחזקו את נקודות התורפה. הפור נפל על השוער יעקב קסורלה והחלוץ, שלמה לוי. מטרתו של פוקס היתה לשלב שיטות שונות ולקדם את הקבוצה אל מעבר למה שידעו שאר הקבוצות להציג. לשם כך נזקקה ל "עזרה" וזו באה לו עם בואו של המאמן האנגלי, הנרי גיבונס. הפעם לא נזקק פוקס ללמד את שחקניו את הא "ב של הכדורגל אלא להסתפק בליטוש ושיפשוף סופי. תכניות לחוד ומציאות לחוד. לפני פתיחת משחקי עונת 1957 עזבו מספר שחקנים את הקבוצה וחוליית הקישור עליה שקד נשברה. גם אלי פוקס ויתר על משחק פעיל ותלה את נעליו. היה עליו להתחיל הכל מחדש. כאן צצו חילוקי דעות חריפים בינו למנהלים החיפנים. פוקס טען שההנהלה הפכה עורה בעוד הם התריסו שפוקס הפסיק לשתף פעולה ורצה להפוך לדיקטטור ולכך לא הסכימו. ירח הדבש הסתיים בקרע. הפרק של פוקס במכבי חיפה לא הסתיים. ב- 1977 נקלעה מכבי חיפה למצוקה קשה בתחתית הטבלה. המאמן שמעון שנהר סרב לקבל עזרה ויעוץ ממאמן בכיר והנהלת הקבוצה פעלה בניגוד לדעתו ומינתה את אלי פוקס למאמן, לאחר ששנהר "התפוטר". זכרו למאמן החדש- ישן את ההצלחה המסחררת, אך הפעם התנאים היו שונים. רק עשרה מחזורים עמדו לרשותו ובפרק זמן זה הובהר לו כי לא יצליח ללמד את השחקנים כדורגל. תקוותו היתה שבעזרת לחימה יצליחו להתגבר על יסודות ליקויים. התקוה לא התגשמה. חיפה לא שיחקה היטב, התקשתה להילחם על חייה ופוקס, האיש שהרים את מכבי חיפה ראה שנותר ממנה רק השם והיא נשרה לליגת המשנה.

(יצחק הברמן)