קורטוב של כדורגל משובח ממעצמה גדולה כהונגריה, הביא עימו טיבור כהן בשנת 1949. קראו לו בארץ "טיבי" ולא ידעו כי אך במעט החמיץ את הזכות לחסות בצילם של "מאדיירים" מפורסמים שהופיעו יחד עם החיפני שבדרך בנבחרת הנוער וזכו להתפרסם מאוחר יותר ברחבי עולם.

כהן שהגיע מיד לאחר סיום מלחמת העצמאות מצא כאן קבוצה ללא הדרכה, ללא ציוד שנאלצה לנדוד למגרשים שרק למראם נאלצו לרחם על אלה שייאלצו לשחק עליהם. טיבי רואה בתרומתם של שמואל ביינהקר ויוליוס יגר, מראשי הקבוצה את אבן הפינה לפעילותו מאחר ולא חיפשו קריירה לעצמם אלא את טובת הקבוצה וקידומה בלבד.

כשהגיע לא נמצא תקציב למאמן ולכן ביקשו ממנו לאמן את הקבוצה. שמו התפרסם בבואו לארץ ובלית ברירה נעתר לבקשתם.הוא התחיל הכל מבראשית. טיבי מצא קבוצת נוער מצויינת שכללה את אשר עלמני, אברהם מנצ`ל, זכריה בן-צבי ואחרים אשר יחד עם הוותיקים שהיו בסך הכל בני 23 הוטל עליהם להחזיק את הקבוצה שעלתה לליגה הלאומית זמן קצר לפני כן.

בתחילת הופעותיו בחיפה נקלעה הקבוצה למצב דחוק בתחתית. באחד המשחקים הגורליים שיכול היה לקבוע את גורלה לשבט או לחסד, ב- 1950 נגד מכבי פתח תקוה. מכבי חיפה ניצלה בזכות נצחון רב שערים (4: 1 ) אבל הדרך לשער המלבסים כאילו נזרעה מוקשים. חיפה לחצה על שער פתח תקוה וטיבי כהן, באחד המקרים חילץ כדור מקו ה- 16 של קבוצתו ופרץ קדימה. שחקני היריב שחשו בסכנה ניסו לעוצרו בכל דרך אבל טיבי היה זריז מכולם וכבש את שערו של חיים בוך האורח.

שער זה ואחרים השאירו את חיפה בלאומית והיו לו השלכות ארוכות טווח על הצעירים בתחילת דרכם. יחד עם חברם- מאמנם, למדו על בשרם את תקופת המעבר הקשה. כמאמן, מגן ובלם היה על "אבא" כהן לחשוב מדי שבת על המשחק הבא, כך שכל חייו היו מחושבים כשם שמשחקיו לא היו פרי המקריות. הוא ניחן במשחק ראש טוב ובכושר גופני מעולה. בלקסיקון הספורטיבי שלו לא היה מושג " כדור אבוד". ידע לקרוא את מהלכי השחקנים היריבים.

טיבי כהן שיחק בחיפה בתקופה בה רק לשחקני היריבה העירונית אפשרות לקבל עבודה סדירה ולדבריו, פעם אחת אף קראו אנשי ההסתדרות לראשי קבוצת הנוער של מכבי והציעו להם להעביר את השחקנים הבולטים להפועל בתמורה למציאת עבודה. ההצעה הקוסמת נדחתה ואז הגיע אלי פוקס ממכבי תל אביב. אלי היה מהבולטים בכדורגל הישראלי ובואו איפיין את "תור הזהב" של הקבוצה בשנות החמישים. בתחילה עדיין שיחק יחד עם הכשרונות הטבעיים, אותם "ילדים" שטיבי כהן הציב בהרכב והצליח לגבש קבוצה טובה. היא לא היתה מספיק טובה לזכות בתואר, אך לכל מקום אליו הגיעה לשחק נהרו אלפים לחזות בה.

טיבי כהן הוקסם מאישיותם של שניים ממאמניו. לאלי פוקס היתה אישיות מקסימה, גם בשל היותו כדורגלן ברמה גבוהה וגם נוכח הכבוד שרחשו לו. השני היה המאמן אנדריי קיש שהגיע ב- 1956 מהונגריה וניסה ללמד כדורגל מודרני מהו. טיבי כהן שיבח את החברות באותם הימים בין השחקנים. התנהגותם צויינה לשבח. מעולם לא נראה שחקן בודד, תמיד היו חבריו לידו. כהן עמוס בחוויות.בחיפה שיחק מגן בשם צבי קליין שלקה בשמיעתו באחת מאזניו. במשחק מסויים שגה קשות ורק בנס לא נכבש שער. ישעיהו הלד שעמד בקצהו השני של המגרש החל לצעוק ולשאוג עליו וחמתו בערה בו כשזה כלל לא הגיב. אחד השחקנים יעץ להלד לעבור לצידו השני של המגרש כדי שקליין ישמע.

המשבר הכספי, על פי עדותו של טיבי כהן, חלף תודות לנדיבותו של ה"אבא" של הקבוצה, שמואל ביינהקר ז"ל. הוא עזר לשחקנים , עולים חדשים, בכך שחילק להם כסף למחיה. אם שמע שבמקום כלשהו מצוי שחקן טוב, מיד יצא שליח לחזות בביצועיו ואחר כך להחתימו. טיבי מזכיר שבעיקר השתדל לעזור לשחקנים מחוסרי עבודה, משימה קשה באותם ימים. טיבי עצמו שוכן בבית מלון וזכה לתנאים מצויינים על פי רוח התקופה.

מכבי חיפה של השנים 1954 - 1958 היתה לדברי טיבי, מקור גאוותם של השחקנים ואוהדיהם. גם מחוץ לחיפה נכירו בכך והקבוצה הוזמנה לתל אביב בכל פעם שקבוצה זרה הגיעה לסידרת משחקים בארץ. ידעו שיש על מי לסמוך בכל הקשור לכדורגל המסוגנן. במישור הבינלאומי לא הצטיין טיבי כהן. לא הצטיין, כי סירב להופיע בשורות הנבחרת, תופעה יוצאת דופן בימים ההם. "בדיוק הסתדרתי במקום עבודה טוב וחבל היה לי להפסיד אותו. את כל הזימונים לנבחרת הינחתי במגירה ושם הם שוכבים עד עצם היום הזה". למרות זאת הופיע במדי נבחרת ישראל ב` למשחקי המכביה וגם זכה לצאת את גבולות הארץ. טיבי כהן נזכר בחברו, ישעיהו הלד שהגיע לאימון כשמלווה אותו השמועה שאת קיצבת הדולארים טמן בנעליו. מיד לאחר האימון נגנבו נעליו.

לדידו של טיבי כהן, גדולתה של קבוצה נמדדת במספר שחקני המפתח בהם היא משופעת. למכבי חיפה היו 8 - 9 כאלה וגם אם היה עליה להופיע ולשחק ללא 3 מורחקים ו- 2 פצועים, זכתה בשרשרת הצלחות ששיאה 8 משחקים ללא הפסד ובליגה קצרה אין לבטל השג זה. "בקבוצת המילואים שלנו שיחקו כאלה שהיו מסוגלים להופיע בשקט בהרכב הראשון באגודות אחרות" אמר כהן והתכוון לכך. ה"כלבויניק" גילה שלא רק רמת הכדורגל השתפרה בעיר הכרמל. כשהגיע, רוב האוהדים היו פוליטיקאים. קו המחשבה שלהם היה שנוי במחלוקת. טיבי סיפר כי קודם הם `דאגו` שהפועל חיפה תפסיד ורק אחר כך שמכבי תנצח.במחשבתם דימו ששחקן טוב הוא זה הבועט רחוק יותר. טיבי גילה שאוהדים התקדמו יד ביד עם הקבוצה. טיבי כהן נזכר בעוד סיפורים מהתקופה שלו. בשנתיים מתוכן שיחק בארץ שחקן קפריסאי בשם סאבא (קוצ`ו) ג`ורג`יוס. טיבי מעיד כי רמת משחקו לא התעלתה ואף נשמעו קולות להחזירו הביתה. רק הקבוצה האנגלית סנדרלנד שהתארחה בארץ הצילה אותו. קוצ`ו היה אנטי - אנגלי מובהק והקריב הכל כדי לנצחם. השינאה יקדה מעיניו והשפיעה על משחקו עד שהחיפנים השתכנעו כי לפניהם "קאליבר" רציני.טיבי גם לא שוכח את חיים לוין, שוער הקבוצה: "חיימק`ה נודע בעיוורון צבעים. כשוער היתה לו חולשה לחולצה השחורה. לפני אחד ממשחקי הדרבי נטל מהאפסנאי את החולצה השחורה. ג`וני הרדי חמד לצון וניגש ללוין בשאלה: למה אתה לובש ירוק ? לוין, ליתר בטחון ניגש לחבר ההנהלה, פריץ ויטמן ז"ל והתלונן על צבע החולצה. האחרון הבין את התרגיל המבוצע על לוין ואישר את גירסת הרדי. באותו יום מדד לוין 8 חולצות כשהוא תר אחרי השחורה שלו. ויטמן היה אומלל כי בסופו של דבר לא נמצאו חולצות נוספות. רק אז הבין לוין כי נפל קורבן למתיחה. טיבי כהן לא מדבר רק על חבריו. גם לו היה סוד שנחשף כאן לראשונה. היום היתה ההתאחדות לכדורגל מעמידה את טיבי כהן לדין ואולי אף היה מורחק לתקופה ממושכת. כיוון שחוק ההתיישנות חל גם על כך הסכים לספר כי בזמנו קיבל תמריץ מאוהדי מכבי יפו בסך 50 לירות, כסף לא קטן באותם ימים, כדי שמכבי חיפה תנצח את הפועל רמת גן ותמנע ממנה לנשור לליגה נמוכה יותר. 11 שנים הופיע כהן במדי מכבי חיפה. בגיל ,30 כשהקבוצה בשיא פריחתה החליט לתלות את נעליו. הוא רצה לסיים את הקריירה בכבוד."נמצאתי בשיאי ולא המתנתי שהקהל יורידני מהמגרש בשריקות בוז. עמדתי כסלע מול נסיונות השיכנוע. הפרישה פערה פצע גדול בלבי. לא עמדה לזכותי הקריירה העשירה והתרומה למועדון. שכחו ממני. כשהגעתי לשערי האיצטדיון בחיפה לחזות בקבוצת נעורי, איש לא שם ליבו אלי. בלית ברירה עמדתי בקופה ושם גילו אותי האוהדים ולא נתנו לי לקנות כרטיס. הגעתי למסקנה שאיש לא מוכן לזכור אותי בניגוד לארץ הולדתי, הונגריה, שם לא מאפשרים לשחקן ותיק להתרחק מאגודתו. מאז לא באתי למגרשים". ובכל זאת, טיבי כהן, בשקט האופייני לו, נראה ביציעי איצטדיון קרית אליעזר והתרגש עד דמעות כשקבוצת בעבר הוכתרה כאלופה בשנות ה- 80 .

(יצחק הברמן)