חלוץ מרכזי, תוצרת מחלקת הנוער המהוללת מכבי "שלמה" חיפה בשנות החמישים. הגיע למועדון בגיל 15 באקראי. הוא וחבריו חיפשו מגרש למשחקים ולבסוף הגיעו למגרש האימונים של מכבי בבית הספר הריאלי ו"נסחפו". לקבוצת הבוגרים עלה יחד עם גל של שחקנים צעירים ובהם ג`וני הרדי, זכריה בן-צבי ואחרים. כהן שהתנשא לגובה מעל הממוצע של חבריו, תופקד כחלוץ מרכזי ובלמי הקבוצות היריבות התקשו לבלום את מספר 9 התמיר, שהוריד בראשו כדורים לחבריו מהם כבשו שערים רבים. מלבד מספר החולצה, הפך גם שפמו המיתולוגי לסמלו המסחרי. במשחקים אחרים בהם שיחק כקיצוני ימני, התבלט יוסי כהן בפריצות עומק סוחפות ובכיבוש שערים ממצבים קשים שלא הותירו לשוערים שמולו כל סיכוי. בשלב מסוים (1957) כשהגיע המאמן ההונגרי, אנדור קיש, החליט האחרון לחזק את חוליית ההגנה החלשה מאד בקבוצה. הוא הורה ליוסי לשחק כמגן שמאלי ולמרות מחאות חוזרות ונשנות, תוך השענות על טיעון ש"אין לי בכלל רגל שמאל", ההונגרי התעקש ותיפקד את החלוץ לשעבר כמגן. כבר במשחקו הראשון חש כהן שחששותיו לא היו לשווא. במשחק בינלאומי מול קבוצת אוייפשט ההונגרית, ביום גשום במיוחד , סבל מהשינוי וגם כשמכבי חיפה נסעה לאי השכן, קפריסין, למסע משחקים, נוסה שוב עד שרכש ניסיון וביטחון. בשלב מסוים עבר לקבוצת מכבי חדרה יחד עם מגן נוסף , דן אסנין. באותה תקופה נהגו קבוצות מכבי לחזק קבוצות חלשות מאותו מרכז, כך שיוסי כהן התאמן כל השבוע בחיפה ובשבתות נשלחה מונית מיוחדת לקחת אותו למשחקי החדרתים. כדורגלן העבר גידל דור שני במכבי חיפה. הוא "דחף" את בנו, יהודה, לשורות מכבי חיפה וזה אכן שיחק בה בסוף שנות השבעים, כקיצוני שמאלי.

(יצחק הברמן)