יש אדם הקונה עולמו בשעה ויש אחר נמאבדו בשניה. חסן בוסטוני, הקיצוני המצטיין והזריז של מכבי חיפה בשנות ה-60 אינו משתייך לאף אחד משני המחנות, אך עולם הכדורגל לא האיר לו פנים, בלשון המעטה. היו לו רגעים יפים שעזרו לו להגיע לשיא לו שואף כל שחקן - הופעה בנבחרת ישראל. אך כפסע היה בינו לבין הופעה שאפשר והיתה רושמת היסטוריה בתולדות הכדורגל הישראלי: הופעת בתולין של בן- מיעוטים בנבחרת, הרבה לפני שעשו זאת ריפעת טורק וזאהי ארמלי. היה זה בנבחרת הנוער כיכבו מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל.

(יצחק הברמן)

המאמן היוגוסלבי, מילובאן צ`יריץ` הזמין אותי ואף דאג להצהיר כי מלבדו והמעסה, בוסטוני הוא השלישי ה "בטוח" שיסע לאליפות אסיה. בוסטוני הסתובב כשראשו בעננים עד לרגע בו התבקש להמציא תעודת זהות. הוא ידע שאת ה "מוקש" הזה לא יעבור מכיוון שמצויין בה שהוא מבוגר בחצי שנה מעל המותר. צ`יריץ` ספק כפיים מאכזבה וחסן התנחם לפחות שחברו לקבוצה, נתן הירש נסע במקומו. צ`יריץ` לא ויתר בקלות על שירותיו של בוסטוני. כדי להמתיק את הגלולה המרה הבטיח כי ברגע שנבחרת הנוער תשוב ארצה, יצרפו לסגל הבוגרים כמחליפו של רחמים טלבי ממכבי תל אביב. גם בנבחרת הבוגרת לא הופיע. אותו ביש מזל ש "ביגרו" בתעודת הזהות עבר לשדה הירוק והוכיח במשחק הליגה נגד בני יהודה שלא ירפה מבוסטוני. הוא הפגין יכולת טובה מאד ונפצע. צ`יריץ` הופיע שוב כדי לנחם את הקיצוני המתוסכל אבל הוא ידע שלעולם לא ילבש את המדים הלאומיים.

חסן בוסטוני

עשר שנים קודם לכן נראתה התמונה ורודה מאד. חסן כלל לא הבין בכדורגל ואת המעט שידע הפגין במשחקי שכונה. מאמן הנערים, יעקב (ינקו) לייבו שהבחין בכשרונו הביאו לקבוצה וכבר בגיל 16 לבש את המדים הירוקים תוך ניצול סכסוך שפרץ בין הקיצוני הקבוע, יצחק שפירא, להנהלת קבוצתו. באותה תקופה שיחקו גם קבוצת המילואים. בתהליך טבעי היה על כל שחקן נוער או שחקן חדש לשחק תקופה מסויימת בקבוצת המשנה ובוסטוני עקף את המוסכמות וכמעט בטבעיות נכנס להרכב. הזכרת המילה " הרכב" מעלה חיוך על שפתי בוסטוני מאחר ואז שיחקו 11 שחקנים קבועים וכל מה שנותר למאמן לעשות הסתכם בחלוקת הוראות. אשר עלמני ואברהם מנצ`ל עודדו את הטירון וניסו לרכך את התרגשותו. חסן גדל על המוטו שהסמל והמדים קודמים לכסף. בכל שנות הופעותיו לא נתקל בוסטוני ביחס עויין בגלל לאומיותו הערבית. מעניין שדווקא עם אלה הקרובים לו בנושא זה לא ידע להסתדר ויעיד הסיפור הבא מפיו : " בכל שנה נערך משחק ידידותי בין נבחרת המיעוטים לבין הפועל בני- נצרת, אז בליגה א`. האחרונים ניסו כבר מספר שנים להעבירני לשורותיהם. סירבתי וכך עשתה גם מכבי חיפה. באחד המשחקים האלה נודע לי שמישהו מהצד שוחח עם השופט וביקשו להרחיקני. פניתי לשופט והסברתי לו על הנסיון לפרובוקציה מצד הקהל שעלולה בעקיפין לגרום להרחקתי. הוא התייחס אלי בביטול ובמחצית המשחק, לאחר שספגתי קללות, לא הבלגתי וצעקתי על השופט. מצאתי את עצמי בחוץ " מקרה שני הזכור לקיצוני המהיר קשור לאברהם מנצ`ל. במשחק נגד מכבי תל אביב (1965 ) הוליכו האחרונים ביתרון בן שער. קשה היה להכניע את השוער המצויין מתל-אביב, חיים לוין, עד שנפסקה בעיטת קרן לזכות חיפה. " מנצ`ל אמר לי : חסן, תראה איך אני מוציא אותו מהמשחק. הוא עמד לידו, בהכירו את לוין מימיהם המשותפים בחיפה. הכדור הורם, מנצ`ל פלט לעברו מילה וספג סטירת לחי מצלצלת. לוין הורחק ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות כי הפסדנו 1 : 2 ". אין צורך לדובב את בוסטוני לגבי משחקיו המשובחים. כשאר בני תקופתו הוא מצביע על שניים. האחד, אותו משחק רבע גמר בגביע המדינה בו הדהימה מכבי חיפה מליגה א` את מחזיקת הגביע ובסמוך לו המשחק הבינלאומי בחיפה, בין מכבי לאברטון המהוללת מאנגליה (1 : 1). בסיומו, הפתיעו האנגלים ולדברי בוסטוני, הרחיקו לכת והציעו לו להצטרף לשורותיהם. כמו בפעמים קודמות, גם הפעם העדיף להישאר בחיפה. טוב היה לו להישאר בבית. בוסטוני ומכבי חיפה נפרדו ללא שושנים. " בשנת האימון הראשונה של אדמונד שמילוביץ (1969 ) נחשבתי לשחקן מצויין. בהזדמנויות רבות נהג להזכיר את שמי כאחד הגורמים למירוצה של מכבי חיפה לאליפות. לפני תחילת שנת האימון השניה שלו ברציפות, אורגנה לנו נסיעה לגרמניה. כשפורסמה רשימת היוצאים, חשכו עיני. לא אני, לא שמואל (דידי) ששון ואפילו לא גבי בליטי ש"תרם" רגל למכבי חיפה לא נמנינו עליה. אותנו רצו להשאיר בבית. שאלתי לפשר ההחלטה ו"שמילו" ענה: סיפרו לי שבנסיעה הקודמת לאנגליה ב- 1966 גרמת לאי-סדר ולכן תישאר בבית. אכן, הפרת המשמעת שלי בלונדון היתה בכך שהפרתי הוראה לשוב לבית המלון בהקדם והפעם ניסו לרצות אותי על ידי מתן כספי הולם אבל גאוותי לא איפשרה לי להמשיך ולקבל הוראות מאדם המקשיב לזרים מהעבר מבלי לבחון את ההווה". בגיל 25 עם הרבה תקוות שלא התגשמו ומשקעים בלב, מצא בוסטוני את עצמו מחוץ למשפחת מכבי חיפה ופניו לשדות זרים. הוא ניסה מזלו במכבי הרצליה אבל המרחק הגדול ייאש אותו והוא חזר לחיפה. מספר אוהדים ניסו להחזירו לקבוצת האם שלו, אלא שבוסטוני הפגוע החליט שאין לו יותר רצון לשחק מפני שהחמיץ את מה שרצה להיות.