חלוץ, תוצרת מחלקת הנוער של מכבי חיפה. בגיל 12 הובא על ידי אביו למגרש האספלט ליד בית הקולנוע "חן" בהדר הכרמל עליו התאמנה קבוצת הילדים. המאמן יעקב (ינקו) לייבו, חברו של האב, קלט אותו וכבר במשחק הליגה הקרוב, מול הפועל פתח-תקווה שהתקיים בקריית-ביאליק, הורכב כחלוץ מרכזי. לקריאת שמו בהרכב קדמה מבוכה קלה. המאמן הקריא את שמות השחקנים ונקב בשם "פישל" כמועמד לתפקיד החלוץ, אולם איש לא ידע במי המדובר עד שהתברר שלייבו הבין שטעה והזכיר את שם האב. במשחק זה חיפה ניצחה 1:3 והחלוץ הצעיר כבש צמד. הופיע בסגל "נבחרת האפרוחים" על שורותיה נמנה גם עודד מכנס, כובש השערים הטוב ביותר שקם בישראל. עבר את כל מסלול מחלקת הנוער וכבר כשהיה בן 16 ועשרה חודשים הועלה לבוגרים. כשהתגייס לצבא ועבר את הטירונות, חזר לבסיס קליטה ומיון. שם חיפשו את תיקו האישי והתברר כי "סידרו" לו ג`וב, בגלל היותו ספורטאי מצטיין בגלל מכבי חיפה. הועבר לשרת בפיקוד צפון בנצרת. אהרונוביץ ניחן במהירות סילונית, משולבת בהטעיות גוף, אם כי נהג להחמיץ רבות. בגלל שליטתו הטובה בכדור תופקד כקיצוני, פעם באגף ימין ופעמים אחרות בצד שמאל. עד שהגיע המאמן ערן קוליק, בסוף שנות השבעים והפך אותו למגן שמאלי. זו הייתה העונה הטובה ביותר בקריירה שלו במכבי חיפה ששיחקה באותן שנים בליגה הארצית. כל קבוצה שהגיעה לשחק מול חיפה הציבה בצד ימין שחקן שישמור על אהרונוביץ, כדי שלא יפרוץ ויצטרף להתקפה. הוא בישל בין 15 ל- 20 שערים ולמרות שקבוצתו נכשלה במשימת העליה, עבור אהרונוביץ זאת הייתה שנת פריחה. עד 1980 שיחק במכבי חיפה ושירת בצבע קבע במדי חיל הים. באותה שנה החליט לפרוש מכדורגל ולרדת לבסיס החיל בשארם-א-שייך, בדרום חצי האי סיני. הוא הודיע רשמית על פרישה וירד דרומה, אלא שלרוע מזלו, המקום הוחזר למצרים במסגרת הסכמי השלום, ואהרונוביץ עלה שוב צפונה ובגיל 26 ניסה לחזור למכבי חיפה. הוא חש "אאוטסיידר" והחליט לעזוב סופית את מכבי חיפה. ממנה עבר למכבי נווה-שאנן אותה אימן חברו לשעבר במכבי חיפה, אריה בוק ולאחר מכן שיחק שנה בהפועל חיפה, ארבע שנים בבית"ר חיפה, מכבי עוספיה ובגיל 38 פרש ממשחק פעיל, לא לפני שעבר ניתוח בכתפו.