חלוץ, מיוצאי מחלקת הנוער של מכבי חיפה. הגיע לקבוצה בגיל 8 עוד בתקופה שהילדים שיחקו על מגרש האספלט בבית מכבי הישן בהדר הכרמל, ברחוב שבתאי לוי. תפקידו הראשון היה בלם, בנערים שיחק כקשר ובנוער הפך אותו ג`וני הרדי לחלוץ. בעונה הראשונה בנוער, בגיל 16.5 כבש 34 שערים והנוער זכה בתואר הארצי הראשון שלו, וגם בגביע המדינה. לשיאו הגיע בדרבי נוער (1:6) בו כבש ארבעה שערים. לרוע מזלו, אחרי מספר משחקים שבר את רגלו. במקביל הכלילו אמציה לבקוביץ בנבחרת הנוער שיצאה לטורניר בפארגוואי. סלקטר התאמן רק שבועיים בנבחרת וכבר נסע. שיחק רק ב- 45 דקות, התרגש, הוחלף ולא קיבל יותר הזדמנויות. באותה תקופה היה הנציג היחיד של מכבי חיפה בנבחרת הנוער. משחק הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת היה בליגה הארצית כאשר המאמן ערן קוליק העלה אותו להרכב הראשון. באותה תקופה למד בבית הספר "שפרינצק" בחיפה. כשהתגייס לצה"ל (1980) הוצב בחיל חימוש והוצב הרחק מחיפה, מהלך נסיעה בן שלוש שעות וחצי. עובדה זו פגעה ביכולתו והתקדמותו המקצועית נבלמה. במקרה הטוב, כשהיה מצליח להשתחרר פעמיים בשבוע לאימונים. כשהגיע המאמן האנגלי, ג`ק מנסל, לאמן בחיפה החל סלקטר לחשוש למעמדו. מנסל היה זה שניפה אותו מנבחרת הנוער למרות שהיה ותיק השחקנים בנבחרת. זה לא הפריע למאמן הנבחרת האולימפית, יוסף מרימוביץ, לזמנו לסגל, אך לא העניק לו אשראי. האנגלי לא הסתפק בכך. כשהגיע בעונת 82/83 רצה לשחרר את סלקטר מאחר ולא האמין בחלוץ הגבוה בעל הרגל האימתנית. הוא קבע שלכל היותר יוכל לשחק כבלם וכזה הוא לא צריך. הייתה כוונה להעבירו להפועל חיפה תמורת השוער גיורא אנטמן. חלק מההנהלה התנגד וסלקטר פנה לחברו, אברהם אבוקרט וביקשו שיאמר באנגלית למנסל שינסה אותו בתפקיד חלוץ, ללא הצלחה. רק אחרי התפטרותו של מנסל החל לגלות ניצוצות ראשונים של שחקן מפתח. ג`וני הרדי ששב לאמן, נתן בו אמון מלא וסלקטר החל לפרוע שטרות ראשונים. את עונת 1983/84 אוהדי מכבי חיפה וסלקטר לא ישכחו לעולם. הקריסה הגדולה של בית"ר ירושלים שהוליכה ביתרון 13 נקודות על החיפנים ואיבדה אותו, השפיעה על החיפנים שקיבלו זריקת מרץ בדרך לתהילה. סלקטר היה המוציא לפועל. מחזור אחד לפני סיום העונה, כאשר בית"ר נוצחה 3:1 בביתה בידי הפועל תל-אביב, נגח במשחק חוץ ביהוד את שער הניצחון (0:1) שהעלה את חיפה למקום הראשון ושבוע לאחר מכן, במשחק דרמטי בקריית-אליעזר שוב ניצחון מינימלי לחיפה על מכבי רמת-עמידר וגם הפעם סלקטר נגח את השער היחיד שגרם לתזזית בעיר חיפה. אליפות ראשונה למועדון הירוק. יכולתו של סלקטר, בעל נגיחות הראש הנפלאות, לא נעלמה מעיני מאמן הנבחרת הלאומית שהזמינו למסע הנבחרת לאוקיאניה. כל אותו הזמן המשיך לעבוד בגביית מס ערך מוסף. סלקטר הפך גם בעונת האליפות השניה ברציפות (84/85) לאחד משלושת החלוצים (עם זאהי ארמלי ורוני רוזנטל) שהטילו אימה על הגנות היריב. עם כל היכולת הגבוהה שהפגין ומנת השערים הלא מבוטלת שכבש, לא זכה להכרה גבוהה יותר ממאמנו, שלמה שרף שהרבה להתנכל לו ולגעור בו. גם ההנהלה ניצלה את תמימותו ולא תגמלה אותו כראוי למעמדו. הוא זכה לשכר נמוך ובסופו של דבר, סכסוך גדול יותר עם שרף, גרם למכירתו לבית"ר ירושלים בגיל 26 תמורת סכום גבוה של 115 אלף דולרים בשלושה תשלומים. סלקטר לא נקלט בקבוצה הירושלמית והסיבה היחידה הייתה שאוהדי בית"ר רצו לראות בו מחליף לאלי אוחנה שעזב לבלגיה. כל ניסיונו בליגה ובנבחרת (7 הופעות) לא עזרו לו. במהלך העונה בית"ר החליטה לוותר עליו אחרי שכבש רק 4 שערים. סלקטר הושאל להפועל כפר-סבא תמורת אלי יאני שעשה דרך הפוכה. החלוץ המתוסכל לא הצליח גם בקבוצת השרון (כבש שער אחד) מאחר והגיע אליה פצוע ונאלץ לעבור ניתוח מניסקוס. מאז התקשה לחזור לכושרו הטוב ונעלם בשולי ספסל המחליפים. בקיץ 1989, אחרי גלות בת שנתיים, הועלה רעיון להשיבו הביתה. חיפה הסכימה לוותר על חוב של 30 אלף דולר, התשלום האחרון בעסקת רכישתו, בתקווה שיתאושש ויחזור לעצמו. בגיל 27.5 שב סלקטר, האיש שעשה עבודה שקטה לעומת ארמלי ורוזנטל שגנבו את הכותרות, בפרופיל נמוך. הרקורד והכשרון שלו לא מצאו לעצמם ביטויים ממשיים. הוא חזר לחצי עונה, לא רצה להמשיך לשבת על ספסל המחליפים וביקש לעזוב בשנית. הפעם בחר להצטרף למכבי עכו מליגה א` והיה שותף לעלייתה לליגה הארצית. חבריו לקבוצה נהגו לכנותו "אסטרונאוט" וזאת על שום יכולתו להתנתק מהאווירה סביבו בזמן המשחקים. סלקטר, שתמיד הצטיין מול קהל רב , הסביר זאת בעובדה שמגיל 13 נסע עם נבחרות שונות לחו"ל. עם נבחרת הנוער בפארגוואי הופיע לעיני 60 אלף צופים, כך שהופעות ברמת-גן לא ריגשוהו במיוחד. במגרש זה נתן את הופעותיו הטובות ביותר וכבש שערים חשובים. במשחק חצי הגמר (1981) מול בני-יהודה, כשחקן של קבוצת מהליגה הארצית, הציג סלקטר יכולת אישית משכנעת וכבש שער נדיר ממרחק 40 מ` לרשתו של בנימין (בומה) ויינברג. אבל משחק השיא שלו היה בחצי גמר הגביע מול מכבי תל-אביב (1983 ) בתיקו הבלתי נשכח (4:4). סלקטר כבש שני שערים במהלך המשחק ועוד אחד בסדרה הדרמטית של בעיטות עונשין מהנקודה הלבנה, שלא עזרה לחיפה והיא הודחה מהמשך המשחקים. במשחק זה זכה לציון 9 בכלי התקשורת כששיחק בתפקיד קשר ולא חלוץ, תפקיד שהביא לו תהילה בהמשך. סלקטר פרש מאוכזב ממועדון האם שלו ושב מאוחר יותר לתפקיד המאמן במחלקת הנוער שלה, לתקופה קצרה. רק את גביע המדינה לא הצליח סלקטר להניף (נוצח פעמיים) אך יחד עם זאת יש לו מה לספר לנכדים. שתי אליפויות, שתי הופעות בנבחרת האולימפית של יוסף מרימוביץ, קפטן בנבחרת הנוער אותה אימן משה המאירי, שתי אליפויות נוער בהדרכת ג`וני הרדי ואשר עלמני, זכייה בשני גביעי מדינה לנוער עם מכבי חיפה ושבע הופעות בנבחרת ישראל בהן הבקיע שער אחד מול ניו-זילנד. ולא פחות חשוב: סלקטר היה ספורטאי למופת ומעולם לא הורחק בקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה.