בלם, מיוצאי מחלקת הנוער של מכבי חיפה. אל הכדורגל התוודע בטבעיות מאחר ובביתו הכל נסב סביב הספורט. אביו, נתן (לאיוש) היה הכובש מספר 1 של הפועל קריית-חיים, אחת מהקבוצות החזקות בליגה א` (אז הליגה השניה). כשהגיע מהונגריה באמצע שנות החמישים, דרך נמל חיפה, הועבר ישירות להפועל חיפה. אמו, שושנה לבית צולוף, הייתה ספורטאית מצטיינת והוכתרה בשעתו כאלופת ישראל בשחייה. בשנת 1962 הוכתר האב כמלך השערים של ליגה א`. פרסלני ג`וניור התחיל להתאמן בהפועל חיפה ותוך זמן קצר הפסיק לאחר שחש שבמכבי חיפה ההתייחסות לשחקנים צעירים ייחודית, מקצועית וחינוכית יותר. כאן עבר את כל שלבי ההתפתחות בחממת הכדורגל עד לקבוצת הנוער. הפך לכוכב נבחרת הנוער. במקביל למד במגמת אלקטרוניקה בתיכון "אורט" קריית-ביאליק. בגיל 17 ערך פרמיירה בליגה הלאומית, כאשר המאמן אלי פוקס הציבו בהרכב הפותח אחרי שכל הבלמים שלו, אהרן גרשגורן, שמשון לוי ויעקב דרך נפצעו, ופרסלני גבה הקומה (1.85) קיבל את הצ`אנס. באותו משחק חיפה ניצחה 0:1 בקרב תחתית חשוב את הפועל ירושלים אבל הניצחון לא הועיל לה בסיום והיא נשרה לליגה הארצית. פרסלני שיחק לסירוגין כבלם וכקשר הגנתי ובאחד המשחקים הראשונים שלו, מול הכח רמת-גן, כבש את שער הניצחון בדקת הסיום (1:2) שגם הוא לא סייע בשורה התחתונה. בגיל 20 כשחקן הליגה הארצית, הוזמן לנבחרת הכוכבים של ישראל שהתמודדה ביום העצמאות ה- 33 נגד מנצ`סטר יונייטד מאנגליה. פרסלני כבש את שער השוויון בנגיחה (1:1) וברגע שיוסף מרימוביץ התמנה למאמן הנבחרת, הצעיר החיפני היווה בה בורג חשוב בהגנה. תקופה קצרה שימש כקפטן נבחרת הייצוג. שנת 1979 הביאה עמה מספר אירועים בקריירה הספורטיבית שלו. בגלל ויכוחים על נושאים כספיים עם ההנהלה, עשה דין לעצמו ולא הופיע למשחק החוץ מול הפועל לוד ( חיפה הפסידה 1:0) יחד עם חברו, עודד בלוש. ועדת המשמעת הרחיקה אותו לחודש ימים. הבלם התמיר מונה לקפטן מכבי חיפה בשנה זו והפך לראש הקבוצה הצעיר ביותר ששיחק בליגות הבכירות והוא רק בן 19 וחצי. בגיל 21 הכניס טופס הסגר בינלאומי ונפגש במלון חיפני עם נציגי הקבוצה הצרפתית אנז`ה שהגיעו לארץ במטרה לגלות שחקני רכש מצטיינים. במשך תקופת ההסגר, ארבעה חודשים, התאמן ושמר על כושרו בנבחרת פיקוד צפון אותה אימן ג`וני הרדי והשתתף באליפות צה"ל, במהלכה גילה יכולת מרשימה. אחרי ארבעה חודשים שב למכבי חיפה והיה שותף לעלייתה חזרה לליגה הלאומית. בכלל, מערכת יחסיו עם אגודתו ידעה עליות ומורדות וכללה ויכוחים סוערים, השעיות והשבתות. פרסלני נאבק על הכרה בו ביחס ישיר למשקלו בהישגי הקבוצה. קבוצות לאומיות כמכבי תל אביב ומכבי נתניה ארבו בצד, למקרה ופרסלני יוצב ברשימת ההעברות אבלתמיד ידעו שני הצדדים להניח בצד את הבעיות. פרסלני יכול, ובצדק, לזכות בתואר כדורגלן חסר המזל בתולדות מכבי חיפה. ב- 1982 שיחק במדי הנבחרת האולימפית בבאר-שבע מול אברטון (אנגליה). המשחק הסתיים ללא שערים ופרסלני הציג יכולת משובחת שמנעה מהאנגלים לתרגם את יתרונם בשדה. בדקה ה- 40 נפצע בידו והמשיך לשחק על אף השבר עד לסיום. ידו הימנית נותחה, הושתלו בה ברגים ופלטינה והיא גובסה ל- 6 שבועות, מכתפו ועד לאצבעותיו. בגיל 23 היה הנציג היחיד של הכדורגל החיפני והצפוני בנבחרת ישראל ובנבחרת האולימפית. ה"תקופה השחורה" שלו הייתה בעידן ג`ק מנסל, המאמן האנגלי. האחרון התייחס לכוכבי הקבוצה לכולם. מנסל הסיטו לקישור ומראש נדון לכישלון. בסופו של דבר, פרסלני נשאר ומנסל התפטר. בעונת האליפות הראשונה (83/84) הפך למנהיג ההגנה והקבוצה אלא שבאמצע העונה שוב שבר את ידו. אחרי שהסיר את הגבס התברר בצילום שהשבר לא אוחה והוא ייאלץ להיעדר עד סוף השנה. אם לא הספיקה לו היד, עבר ניתוח גם בבטנו. עונה לאחר מכן (84/85) אחרי חמישה מחזורים מהפתיחה חלה בצהבת וסיים את העונה. כשחזר, היפנו לו חבריו עורף ופרסלני חש עצמו מבודד. חיפה השאילה אותו למכבי פתח-תקווה. הוא המשיך לשחק בשורות המלבסים גם בשנתיים הבאות, חזר לעצמו והוזמן שוב לסגל הלאומי. בעונת 87/88 הושאל להפועל כפר-סבא ושנה לאחר מכן בתחנה השלישית מחוץ לחיפה, בית"ר תל אביב. לפרסלני נמאס ממסע הנדודים והיו"ר של בית"ר תל אביב, ארצי בן-יעקב, רכש את כרטיסו לא לפני שנאבק שנאבק בקבוצתו במוסד לבוררות. גם מחוץ לחיפה המשיך פרסלני לסבול מביש מזל וערב המשחק הקדם-עולמי מול קולומביה, שבר את רגלו והושבת (שוב) לתקופה ארוכה.