אין שחקנים רבים שהגיעו למכבי חיפה מקבוצה אחרת בגיל 32, גיל שמאותת על סיום קריירה. ליצחק אנגלנדר נפלה הזכות הזאת, ודרכו לא הייתה סוגה בשושנים. אנגלנדר היה מהשחקנים הבכירים ואחד מהסמלים המסחריים של הפועל חיפה בשנות ה- 60 וה- 70. כדורגלן בינלאומי עתיר ניסיון שמכבי חיפה ביקשה להיעזר בנסיונו כדי לשוב לליגה הלאומית. כ"עסקת חבילה" רצו במכבי גם את חברו לקבוצה ולנבחרת, יוחנן וולך, אף הוא כבר לא נער צעיר. בהפועל חיפה עשו שרירים וסרבו לשחררם, על אף גילם המתקדם ולמרות שידעו ששנה קודם לכן כבר התקבלה במועדון בקשתו של אנגלנדר לעבור למכבי. אחרי שבקשת השניים להשתחרר לא אושרה, זכורה פנייה פומבית של אביו, שלמה, שנמנה דווקא על מחנה אוהדי מכבי חיפה, להנהלת הפועל חיפה לשחררו כאות הוקרה על פועלו בעבר. הפנייה לא נפלה על אוזניים אטומות. הפועל חיפה הסכימה לשחררם אחרי שקיבלה ממכבי חיפה 35 אלף לירות והבטחה למשחק דרבי ידידותי בו אמורה הייתה הפועל לקבל 60 אחוזים מההכנסות ומכבי את השאר. צחוק הגורל שבמשחק הדרבי הזה, אחרי שבפתיחתו סירבו אנגלנדר ווולך לקבל גביעי הוקרה מהפועל, כבש אנגלנדר את השער היחיד בדקה ה- 20 ורץ בטירוף לעבר יציעי מכבי, לעבר אותם אוהדים שלא פרגנו לו, בלשון המעטה, עד שלבש את המדים הירוקים. אנגלנדר התחיל ברגל ימין בליגה חדשה עבורו, הליגה הארצית, אשר מעולם לא דרך על מגרשיה. הפתיחה הייתה חלומית בהבקיעו צמד לרשת מכבי שעריים (1:3) וכך גם כאשר היה שותף בהרכב ה"סינדרלה" שהדיחה במשחקי הגביע את הפועל ירושלים (0:1), משחק בו כבש את שער הניצחון בקטמון הירושלמי ואחר-כך שותף בניצחון בדרבי מול הפועל 0:2. אחרי שנוכח לדעת שתרומתו לא מועילה כפי שציפו ממנו, תלה את נעליו. במכבי ביקשו לנצל את ניסיונו ולצרפו להנהלה, אולם בגלל עסקים משפחתיים נאלץ לסרב.

(יצחק הברמן)