מגן ימני, מיוצאי מחלקת הנוער של מכבי חיפה. החל את דרכו במכבי חיפה בגיל 12. עלה לקבוצת הבוגרים בגיל 16 וכבר בגיל 24 פרש. הבלם הותיק, ישעיהו שווגר היה הגורם להעלותו לבוגרים. בעת משחק אימון פנימי הוצב עפרוני כקיצוני מול שווגר המגן. הוא גילה משחק מעולה ושווגר המליץ עליו. כשהיה בן 22 נחשב לאחד הותיקים בקבוצה הבוגרת. דבק בו דימוי של כדורגלן קשוח, גס ופרוע שהרוח הספורטיבית ממנו והלאה, תדמית שלא הייתה קרובה למציאות. לפחות מחצית מה"כרטיסים הצהובים" שנשלפו לעברו, היו חסרי בסיס. עפרוני נהג להתלונן, וחבריו אישרו זאת, שכל שופט שרצה להרגיע את המשחק מתחילתו ולהבטיח בכך כי יתנהל על מי מנוחות, עשה לעצמו מנהג קבוע ושלף לעברו כרטיס אזהרה. בעיקר התבטאו הדברים עם עזיבתו של הבלם, ישעיהו שווגר, מעוז ההגנה. עפרוני ה"ותיק" ניסה לסתום את החלל הריק שנוצר עקב העלתם לבוגרים של שחקני הגנה צעירים וחסרי נסיון, והוא לקח על עצמו לבצע עבירות על כדורגלנים שכלל לא היה אמור להימצא בקרבתם. עפרוני, כרסם במקצועו, מעולם לא התעלה להברקות מיוחדות, אם כי תמיד היה שחקן הרכב. הבכורה שלו בבוגרים הסתיימה ברגל שמאל. במשחק נגד בית"ר תל-אביב קרע את רצועת הברך ושבעה חודשים לא יכל להזיזה. כשהחלים, חש עצמו חופשי ושיחק כמגן תוקף שהרבה לסייע להתקפתו, תפקיד שהתאפשר לו על ידי מאמנו, שמעון שנהר (שלפנברג). את עיקר פרסומו רכש לעצמו בהוצאות החוץ ארוכות הטווח שלו שלא היה להן אח ורע במדינה, למעט אלה של מיכאל לפרדון מהפועל חולון.היו לו כתפיים רחבות ומוצקות מאד ובעונה אחת הגיעו הדברים עד כדי כך שכתוצאה מהוצאות החוץ שלו הובקעו תשעה שערים לזכות מכבי חיפה. עפרוני הצעיר סבל מעצם הופעתו במכבי חיפה במישור הכלכלי. בגיל 23 פתח חנות למוצרי ספורט במקום מגוריו, בטירת הכרמל, ונאלץ כעבור זמן קצר לסגור אותה מאחר ולא היה מי שינהל אותה בשעה שהוא נסע לאימונים. כאמור, בגיל 24, פרש ממכבי חיפה.

(יצחק הברמן)