ראובן הלד חלוץ, מיוצאי מחלקת הנוער של המועדון. דור שני במכבי חיפה. אביו, ישעיהו, אף הוא חלוץ (לפעמים גם מגן שמאלי), שהיה ממצטייני קבוצת הפאר של מכבי חיפה, הביא כדבר מובן מאליו את צאצאו להמשיך את דרכו במועדון המפורסם. בקבוצות הגיל הצעיר כולל בנוער ניגן כינור ראשון במלאכת השערים. בשנים 1980-1978 היה שותף לזכיות באליפות המדינה ובגביע המדינה לנוער. בעונה האחרונה שלו בנוער כבש קרוב ל- 50 שערי ליגה וגביע. התכבד בחמישיות, שישיות ואפילו שמיניה במשחק אחד. למרות זאת, ראה שחלוצים לא חסרים במכבי חיפה וביקש לעזוב, אבל אביו שיכנע אותו להישאר, להיאבק על מקומו ולכבוש שערים רבים, כפי שהוא עשה בשעתו. דרכו בבוגרים היתה רצופה מכשולים. הלד קיבל הזדמנויות מעטות ובדרך כלל לא איכזב. לרוע מזלו תמיד הובאו חלוצי תיגבור שתפסו את מקומו בהרכב הראשון. פעם היה זה אלי מיאלי, אחר כך אלי היימן, הילל קפלן והגדול מכולם, זאהי ארמלי. אפילו צדוק מלכה הצעיר הועדף על פניו מאחר והיה תגלית אישית של המאמן שלמה שרף. הלד ג`וניור שהופיע גם בנבחרת האולימפית של יוסף מרימוביץ, היה גבה קומה וארוך רגליים. ניחן בחוש התמצאות נפלא ברחבה, פיקח וערמומי ורוב שעריו הובקעו מטווח קצר. קראו לו "גנב שערים" או "דוחף רגליים". משחק השיא שלו היה בשלב שמינית גמר הגביע (1982) כשכבש שלושער נגד הפועל לוד (2:4). הלד היה חלק מהתקפה בה נכללו גם משה סלקטר ורוני רוזנטל. הצלחתו שהגיעה בגיל צעיר היתה לו לרועץ. היה לו קשה לשבת על ספסל המחליפים וחרה לו שלא מתחשבים באחוז ההבקעות הגבוה שלו ביחס לדקות המשחק שקיבל. באותה תקופה אמור היה גם רוני רוזנטל לעבור להפועל תל-חנן, אך הוא, בניגוד לרוזנטל וסלקטר שגם שמו הוזכר כמי שמועמד לעזוב, חיפש דרך החוצה בגיל 23. הלד שעבד למחייתו גם כעמיל מכס בחברה המשחררת סחורות בנמל חיפה, רצה להישאר בחיפה ולעבור להפועל חיפה. שתי האגודות לא הגיעו לעמק השווה ורק פער של כמה אלפי דולרים חצץ ביניהן. בהמשך מכבי רצתה עבורו עשרת אלפי דולרים. מאמן הפועל דאז, אהרן גרשגורן, מי שטיפח את החלוץ בקבוצת הנוער ונהג להתגאות בתגלית שלו, העדיף על פניו כדורגלן אלמוני מהפועל אשקלון (מאיר בלושטיין) והלד נעלב ועבר להכח רמת-גן. אלא שמשבר כספי בקבוצה זו "שבר" גם אותו והוא נפרד ממנה. החלוץ המתוסכל שהיה שותף לאליפות עם מכבי חיפה היה גם בהרכב בית"ר ירושלים שזכתה בגביע המדינה. החלוץ החל לסבול מהתרסות הקהל נגדו ועזב. מירושלים הצליח לבסוף לעבור להפועל חיפה, אחר כך הצפין לבית"ר נהריה בליגה הארצית וממנה המשיך לבית"ר נתניה ולבית"רית נוספת, חיפה, מליגה א`. המסע המפותל של הלד גרם לו בסוף הקריירה להודות ש"אדם צריך לשלם על טעויות שעשה. אני פיספסתי ולמדתי לחיות עם זה". הלד "חי" גם עם ההחמצה הגדולה ביותר בקריירה שלו. מכבי חיפה התמודדה מול מכבי תל אביב בחצי הגמר (1983) והמשחק הטוב ביותר שנראה אי-פעם בישראל הסתיים בתיקו נדיר 4:4 בתום 30 דקות הארכה. שתי הקבוצות נערכו לבעיטות עונשין מהנקודה הלבנה. מכבי חיפה כבר הוליכה 1:3 ועל הלד הוטלה המשימה לבעוט את הכדור שאמור היה להכריע את המשחק ולהעלותה לגמר הגביע. אלא שהוא התרגש ובעט חלש לידי השוער בוני גינצבורג. בהמשך ת"א הישוותה וניצחה. הלד לא ידע נפשו מצער. בהמשך חזר ראובן הלד למכבי חיפה כמאמן קבוצת הנוער שלה.