"פה אני רוצה לחיות ופה אני רוצה לשחק" הצהיר דניאל בריילובסקי, כדורגלן רכש ארגנטינאי ברדתו מכבש המטוס ב-1986 . אכן, ההצהרה ליוותה את שהותו של בריילובסקי שנחשב לכדורגלן היהודי הטוב בעולם ופרט, העולה המשובח ביותר שנחת בכדורגל הישראלי. בריילובסקי לא היה ממש עולה חדש שכף רגלו מעולם לא דרכה בישראל. אי- שם בשנות ה-60 נולד וגר באזור המרכז ומאז הוריו נטשו ועברו לגור בארגנטינה התפתח הבחור לכיוונים מקצועיים על רמה גבוהה מאד. לבד מהשתלבותו בסגל נבחרת ארגנטינה לקראת משחקי 1982 , סגל עליו נמנה גם דייגו ארמנדו מארדונה האגדי, שיחק דניאל בטובות שבקבוצות הארגנטיניות. לפני שהגיע לישראל שבת ממשחק במשך שנה תמימה וזאת לאחר שנמלט מבירת מכסיקו בגלל רעש אדמה רב עוצמה. המכסיקנים התעקשו שדניאל יחזור לשורותיהם או לחילופין יתלה את נעליו. הוא נכנע ללחצה של רעייתו ושב לארגנטינה עד שמכבי חיפה גאלה אותו מהשבתון המאולץ. דבר ישיבתו מאונס הגיע לאזני החיפנים בד בבד עם מכירתו של הקיצוני השמאלי, רוני רוזנטל, לקבוצה הבלגית פ.צ.ברוז`. רוזנטל נמכר תמורת 270 אלף דולארים והמכסיקנים דרשו עבור בריילובסקי 300 אלף דולארים ולא אגורה אחת פחות. איש מחברי האגודה החיפנית לא חזה במו עיניו בביצועיו של הוירטואוז הארגנטיני, אך עצם הימנותו על הסגל הארגנטיני וצפייה בקלטות וידאו הוכיחו מעל לכל ספק כי מדובר בכדורגלן מצוין שכמוהו טרם נראה בארץ. המכסיקנים עוד ניסו בדרכים שונות להערים קשיים על דרכו של בריילובסקי לישראל אך לבסוף שוכנעו ומכרוהו למכבי חיפה. בכר מרגע הגיעו לארץ הפך בריילובסקי לבר- פלוגתא. בגלל ניגודי אינטרסים של גורמים רבים בחיפה, לאו דווקא מבין אנשי המועדון, ניסו מומחים לשעה ואוהדים קנטרנים לתקוע טריז בינו לשחקנים אחרים כדי להכשילו. איתרע מזלו ודניאל נקלע לשנתיים גרועות ביותר של מכבי חיפה ובהן הטרגדיה עם מותו של השוער אבי רן ז"ל. למרות כשלונה של הקבוצה ניתן היה להתרשם מכשרון אדיר שהיה טמון ברגליו. הוא הביא למגרשים סגנון דרום- אמריקני קלאסי, מסירות קצרות, שליטה מוחלטת בכדור, וחילופי מסירות. גם קצב הבקעת השערים של הקבוצה החיפנית שפע וקלח. פעם שולב בקישור, לעתים בהתקפה ודי להזכיר שתי תוצאות אסטרונומיות במשחקי ליגה 0:10 נגד מכבי תל אביב ו-1:8 מול בית"ר נתניה, כדי להבין שעם בריילובסקי היתה הנאה לצופים ולזאהי ארמלי שהצליח לזכות במלכות השערים הלאומית ב-1988 . היכולת האישית הגבוהה שהפגין לא נעלמה מעיניו של המאמן הלאומי באמצע שנות ה-,80 היוגוסלבי מיליאנקו מיחיץ`. הוא זימן אותו לסגל הנבחרת ומרגע כניסתו להרכב קשה היה להוציאו ממנו. שחקני הנבחרת הותיקים למדו עד מהרה כי חברם ציוני אמיתי. לקראת המשחקים הקדם- אולימפיים בסיאול, דרום קוריאה, דניאל שפע אופטימיות והדביק בה את כולם. אצלו לא היתה קיימת השאלה של " להצליח או לא". לדידו, חייבים היו להצליח בכל מחיר. ודווקא לו קרה התקר שהשאיר את ישראל בבית. החמצה מסמרת שיער מול נבחרת אוסטרליה מנעה נצחון ישראלי. במסע זה איבד דניאל את שלוותו והביע בקול רם את שביעות רצונו ממנהיגותו של הקפטן, אבי כהן ממכבי תל אביב שלדברי החיפני התערב בשיקולי המאמן מיחיץ`. וכאילו שלא חסרו לבריילובסקי "כאבי ראש" הגיע גם הרומן עם מכבי חיפה לסיומו בדרך לא שגרתית. הוא התבשר מעל גבי העיתון שהיו"ר דאז, יצחק אביעד, לא מתכונן לחדש את חוזהו בגלל עלותו הגבוהה. בריילובסקי נפגע עד קשות, אך כהרגלו השלים עם החלטת מעסיקו. הוא המשיך להפגין יכולת מצוינת, כאילו כדי להוכיח שהיו"ר טעה, עד כדי כך שאפילו ראש עירית חיפה בימים ההם, אריה גוראל התגייס בנסיון להשאירו בארץ. הנהלת המועדון "התקפלה" והיתה מוכנה לסגת אם יסכים להפחית משכרו אבל הכדורגלן הכיר בערך עצמו ועזב את הארץ מבלי לקבל שיחרור. מכבי חיפה ניסתה להחזיר חלק מההשקעה ברכישתו, אולם כאשר נמצאה קבוצה שרצתה לשלם עבורו 100 אלף דולאר, היו"ר סירב. הנתק עלה לשני הצדדים ביוקר. בריילובסקי החליט לפרוש מכדורגל פעיל וחיפה הפסידה את כל ההשקעה. ב-1997 שב דניאל למכבי חיפה , הפעם כחבר הצוות המקצועי. קודם לכן אימן במרכז הארץ. במהלך העונה הודח המנג`ר, גיורא שפיגל ובריילובסקי נטל את שרביט האימון. תחת הדרכתו זכתה מכבי חיפה בגביע המדינה ב- 1998 . כעבור שנה שוב נקרא לדגל אחרי עזיבת המאמן הצ`כי, דושאן אוהרין.

(יצחק הברמן)