שוער רוסי שהגיע למכבי חיפה בגיל 31. נולד בשנת 1959 באוקראינה. בגיל 6 החל לשחק בקבוצת שאחטיור דונייצק. בגיל 18 כבר נמנה עם הנבחרת הלאומית של ברית-המועצות ושימש מחליף לדאסייב, שוערה האגדי של דינמו קייב, מהקבוצות הטובות באירופה. באליפות אירופה לאומות בשנת 1988 היה שותף מלא להישגה של הנבחרת הרוסית שדורגה במקום השני. לאחר חמש אליפויות רצופות בקייב, הגיע לחיפה, למרות שבחלק מהזמן שימש כשחקן ספסל. לזכותו נרשמו 26 הופעות בינארציות במדי הנבחרת הלאומית, 2 זכיות באליפות ברה"מ, 5 פעמים זכה בגביע הרוסי ופעם בגביע אירופה למחזיקות גביע, במדי דינמו קייב בשנת 1986. לפני שהגיע לישראל, ביקר בה פעמיים עם נבחרתו. בראשונה הביסה נבחרתו את נבחרת ישראל 0:4 וב- 1990 נכנע לישראל 3:2, כאשר טל בנין, שחקן מכבי חיפה, כבש את שער הנצחון. נסיבות בואו לישראל היו מעין פינג-פונג. בעונת 90/91 דווח כי השוער אמור להגיע לישראל. כאן הכחישו את הידיעה, כדי לא לפגוע בשוער גיורא אנטמן. המאמן דאז, שלמה שרף "לחץ" להביא את צ`אנוב, אך בואו התעכב עד לאותו יום שישי "שחור" מבחינתו של אנטמן, שניצב בשער מכבי חיפה שספגה תבוסה ממכבי נתניה (5:0). כעבור יומיים צ`אנוב נחת בישראל. כבר בחודש הראשון שבר שיא מועדון, כשהיה לשוער הראשון שלא סופג שערים בארבעת משחקיו הראשונים. צ`אנוב התגלה כשוער מצוין, אמיץ ובעל תכונה "חדשה" : בעיטות סרגל ארוכות טווח לעבר החלוצים, לפעמים מרחק של 70-60 מ` שהפתיעו את הגנות היריב שלא הספיקו להתארגן. לא מעט שערים נכבשו ממהלכים אלה. למרות הצטיינותו, הירבה צ`אנוב להיפצע ונעדר מ- 6 משחקי ליגה. בהיעדרו, מילא את מקומו אנטמן המתוסכל שהצטיין בכל ששת המשחקים כשמכבי חיפה זכתה בהן בכל הנקודות. עם אותו סיוע של אנטמן, יכול היה צ`אנוב לסיים עונה גדולה עבורו בפרט, ועבור מכבי חיפה בכלל. מכבי חיפה זכתה ב"דאבל" כאשר לשיאו הגיע צ`אנוב במשחק הליגה מול מכבי תל-אביב, מחזור אחד לפני סיום העונה באצטדיון רמת-גן. חיפה היתה זקוקה לנצחון כדי שבמחזור הסיום יספיק לה תיקו מול מכבי נתניה, שיכתיר אותה כאלופה. צ`אנוב, כהרגלו, הישרה בטחון בהגנה אבל הסיפור בה"א הידיעה התרחש כאשר עצר שתי בעיטות עונשין מ- 11 מ` (!) מרגלי איציק זוהר וניר קלינגר. צ`אנוב קיבל את הציון 10. אגב, זו פעם ראשונה בתולדות המועדון ששוער עוצר שני פנדלים במהלך משחק. למרות היותו שחקן זר, התגלה צ`אנוב כפטריוט חיפני. בינואר 1991 כשהחלה "מלחמת המפרץ" ולעבר ישראל שוגרו טילים מעיראק, רוב השחקנים הזרים עזבו וצ`אנוב היה בין הבודדים שהכריז כי הוא נשאר בחיפה. על צעדו זה זכה לאהדה גדולה. בעונת 1991/92 הוכיח פעם נוספת עד כמה הוא נאמן לקבוצתו. מכבי חיפה יצאה ביום שישי לבית מלון, ערב משחק חוץ מול הפועל ירושלים. מביתו שבחיפה הגיעה הבשורה כי רעייתו, גלינה, התמוטטה ופונתה באמבולנס לבית-חולים. ראשי מכבי חיפה התחננו בפניו שיארוז את חפציו ויחזור לסעוד אותה, אולם הוא התעקש להישאר וסייע לקבוצה 1:3. באותה עונה עבר "חתול שחור" בינו לבין חבריו לקבוצה והכל בעטייה של "שביתת שחקנים". הישראלים התלוננו על עיכוב בשכרם, לצ`אנוב היה סעיף האוסר עליו לשבות, אחרת ייקנס, והוא נאלץ להופיע עם קבוצת הנוער מול הפועל פתח-תקווה, גילה יכולת גבוהה והציל את חיפה שנוצחה "רק" 1:0. צ`אנוב החביב סידר את ענייניו עם החברים הכועסים. בכל מקרה, העונה הזאת היתה גרועה גם עבורו כמו כשלון מוחלט של הקבוצה. בינואר 1993 קמו חובבי הספורט בארץ ושמעו כי צ`אנוב נפצע בתאונת דרכים בכביש החוף, 5 ק"מ צפונית לקיסריה. רכבו נזרק לחומת ההפרדה, אחרי נסיון כושל לעקוף רכב מסחרי. צ`אנוב נפגע בפניו והובהל לטיפולים בבית-החולים רמב"ם. הוא נזקק לתפרים בחתכים שנפערו בראשו ובפניו. חוקרי המשטרה קבעו שמזג האוויר הקשה והגשם הכבד שניתך, הם שגרמו לתאונה. התאונה ממנה ניצל בנס, לא הפריעה לו להתייצב בשער מכבי חיפה במשחק גמר הגביע מול מכבי תל-אביב, שוב להצטיין ולזכות פעם שניה בגביע המדינה אחרי נצחון 0:1 על מכבי תל אביב שהוליך אותה לאירופה. בתום עונה זו הוחלט להיפרד ממנו. הוא הושאל לעונה לבני-יהודה ואחר כך עזב את ישראל והפך לעוזר מאמן ומאמן שוערים בקבוצת נעוריו.

(יצחק הברמן)