חלוץ שהצטרף למכבי חיפה מהפועל לוד בגיל 24 . את הקריירה החל בהפועל לוד והספיק לשחק במדיה בעונה בה נשרה לליגה הארצית. אחר כך עבר לשחק בהפועל כפר-סבא בלאומית אולם הרומן שלו עמה הסתיים עם פיטורי מאמנה הפולני, וויטק לזאראק. מכאן עבר להפועל רמת-גן אותה אימן דוד שוויצר, כשזו שיחקה בליגה הארצית וסיים את העונה עם 8 שערים. שטרית ירד לאשדוד, שיחק בשורות עירוני אשדוד וכבש לזכותה 14 שערים. משם לקח את מקל הנדודים ועבר למכבי הרצליה שבאותה שנה העפילה לליגה הבכירה. המאמן אלי כהן שהביא אותו, אפשר לו לשחק מעט ואחר-כך הושיבו על ספסל המחליפים. גם כך הספיק שטרית לכבוש 5 שערים. למכבי חיפה הגיע אחרי שהומלץ על ידי אליעזר שפיגל, מאמן בכיר בעברו, שהיה אחראי על מחלקת הנוער של הפועל לוד. שטרית כבש בעונה אחת בליגה א` 34 שערים שעזרו לקבוצת נעוריו, הפועל לוד, להעפיל מליגה א` לליגה הארצית. אברהם גרנט, מאמן מכבי תל-אביב "שם עליו עין" אולם לאחר שרכש את אלון מזרחי ממכבי חיפה, ויתר עליו. שטרית נמנה על סגל הנבחרת האולימפית של ישראל בעידן שניאור-גרונדמן (שנות התשעים). שטרית היה חלוץ ששיחק באזור רחבת ה-16 ובתוכה. בעל התמצאות טובה ברחבה, משחק ראש טוב ובעיטה חזקה. כדי להגשים את חלומו ולשחק במכבי חיפה, שטרית ויתר על חוב בן עשרות אלפי שקלים שהפועל לוד חבה לו. כל תקופתך שרותו במכבי חיפה נאלץ להיאבק על מקומו בהרכב מאחר ולידו שיחקו "כרישים". פעם היה זה חיים רביבו, פעם אחרת אלון מזרחי, שני חלוצים כובשי שערים ושטרית לא נפל מהם בתפוקתו. המספרים היבשים מעידים: הוא שיחק ב-51 משחקי ליגה, ב-19 מהם נכנס כמחליף ובכל זאת כבש 27 שערים. השער החשוב ביותר מבחינתו היה השער הראשון במשחק גמר הגביע (1995) מול הפועל חיפה, כבר בדקה התשיעית, שסלל את הדרך לזכייה בגביע הרביעי בתולדות המועדון. שטרית לא אהב את היותו שחקן לא קבוע בהרכב הראשון ובשלב מסויים "נשבר" וביקש לעזוב. מכבי חיפה ניסתה להניאו, אולם לבסוף השאילה אותו למכבי פתח-תקווה. יד הגורל פעלה כך שכבר במשחק הראשון מול מכבי חיפה שטרית כבש את שער הניצחון.