שוער בינלאומי שהגיע פעמיים למכבי חיפה. לראשונה הגיע בנסיבות טראגיות בעונת 1987/88. שוער מכבי חיפה, אבי רן ז"ל נהרג בתאונה בכנרת וכל השוערים אליהם חיפה פנתה סרבו להגיע. הוא היה היחיד שהיה מוכן לבוא והסביר ש"אני מאמין שצריך לשחק ולא לשבת בצד. אני לא מפחד מכלום ומאמין שמה שצריך לקרות, קורה". גינצבורג שערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הלאומית, במדי מכבי תל-אביב, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה- 16, אחרי שהופיע תקופה קצרה בקבוצת הנוער של המועדון. שיחק במועדונים רבים כמו מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי פתח- תקווה. בשלב מסוים הרחיק מעבר לים, לשורות האלופה הסקוטית, גלזגו ריינג`רס, אבל כשחזר משם, רוב עמדות השוערים בארץ היו תפוסות ושוער הנבחרת במשך 12 שנים רצופות, נאלץ להשתלב בשורות קבוצות תחתית כמו מכבי יבנה, עירוני אשדוד ובית"ר תל אביב, שנשרו לליגה נמוכה יותר. בקדנציה הראשונה שלו בחיפה, כאשר המועדון היה שרוי בהלם, דורגה מכבי חיפה במקום התשיעי וגינצבורג הרבה לספוג שערים. הוא סיים עם ממוצע של 1.06 שערים למשחק ובמשך תשעה מחזורים רצופים ספג שערים, תופעה שלא הייתה ידועה במכבי חיפה עד אז. בפעם השניה הגיע למכבי חיפה בגיל 31, באמצע שנות ה- 90. על פי התכנית המקורית, הוא אמור היה לשמש דוגמא לשוער הצעיר, ניר דוידוביץ שסומן כהבטחת העתיד. גינצבורג לא התעלה ובין השוערים התפתח מאבק מקצועי חריף שלעתים גלש לפסים אחרים. דוידוביץ חש שיכולתו עולה על זו של גינצבורג והאחרון, בניסיון לשמור על מעמדו, הגיב בחריפות בפומבי. בסופו של דבר, גם התקופה השניה שלו הסתיימה במפח נפש אישי וקבוצתי וגינצבורג השאיר את חולצת השוער לדוידוביץ שירש גם את מקומו בשער הנבחרת.

(יצחק הברמן)