מגן שמאלי שנרכש מהפועל פתח- תקווה. הגיע למכבי חיפה בגיל 25 . נולד בשכונת מחנה יהודה בפתח-תקווה. בגיל 10 החל לשחק בקבוצת הילדים של הפועל פתח-תקווה. בגיל 17.5 הושאל לשמשון תל-אביב ששיחקה בליגה הארצית. בעונה הראשונה בשורותיה קיבל זימון לנבחרת הנוער. כעבור שנה הצטיין והוזמן לנבחרת האולימפית. אחרי שנתיים בשמשון הוחזר לקבוצת האם. בעונת 1995/1996 במחזור ה-15 בו התמודדה הפועל פתח-תקווה נגד הפועל חיפה תוקל מאחור, נפגע קשה וסיים את המשחק בחדר ניתוח. היה עליו לעבור תהליך ארוך ומורכב של שיקום. עוד בטרם החלים ורכש את בטחונו חזרה, מכבי חיפה רכשה אותו. בתחילה התקשה להתאקלם, ראשית בגלל פציעתו ושנית בגלל הסביבה החדשה שחיפשה תוצאות מהירות ו"קורבנות" בגללם לא הגיעו. אדורם ( שם תנכ"י) לא התייאש, הממונים עליו המשיכו לתת בו אמון ובעונת 1997/1998 החל לגלות ניצוצות של חזרה לכושרו הגבוה. פריצותיו לעומק והגבהות הכדור שלו גרמו לשערים רבים מנגיחות חבריו. גם הוא לא טמן ידו בצלחת. שעריו היותר מפורסמים נגד פריס סאן- ז`רמן (2:3) ובדרבי הגביע בשנת 2000, שניהם בנגיחות. כושרו הטוב לא נעלם מעיני המאמנים שזימנוהו לסגל הנבחרת הלאומית. ראוי לציין כי את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ערך כששיחק עדיין בפתח- תקווה, אולם לאחר משחק אחד לא קיבל הזדמנויות נוספות. בעונת 2000/2001 הוסיף לארון התארים הצנוע שלו את הנכסף מכולם : תואר אליפות ראשון. הוא אישית תרם לו רבות כאשר הצליח לכבוש שער שוויון (בנגיחה כמובן !) ב"משחק העונה" מול הפועל תל אביב , יריבת מכבי חיפה במרוץ, בשניות הסיום של זמן הפציעות ובכך מנע מה"אדומים" לפתוח את המאבק מחדש. בעונה זו גם חיזק את מעמדו בנבחרת ויכולתו הטובה לא איפשרה לשחקנים אחרים ל"התלבש" על משבצת המגן השמאלי. היציבות של קייסי לא נפגמה גם בעונת 2001/2002 ושוב, היה על מי לסמוך באגף שמאל כדי להיות שותף להישג נוסף של הקבוצה שזכתה בתואר אליפות שני ברציפות. בעונה זו כבש קייסי 4 שערי ליגה, שיא אישי שלו מעמדת המגן.

כל ההישגים האלה היו רק קדימון לקראת עונת השיא של קייסי, לאו דווקא במישור הקבוצתי. גם כאן ציפתה לו עדנה כי היה שותף בכיר לעלייתה של מכבי חיפה, לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי, לצ'מפיון ליג. קייסי היה בר- מזל להיות שותף לאחד השערים הדרמטיים והחשובים בתולדות מכבי חיפה. במשחק המכריע והקובע מול שטורם גראץ האוסטרית, חיפה הגיעה עם מקדמה של שני שערים (0:2) מהמשחק הראשון. האוסטרים לא נבהלו, הוליכו 1:3 וכשנדמה היה ששוב קבוצה ישראלית תוכרע בשלה הקובע, הגיח קייסי ונעץ את הכדור השני ברשתה של גראץ, ממנו כבר לא הייתה לה חזרה. חוויית בית האלופות השתלבה במאמץ האדיר, חסר תקדים בכדורגל הישראלי, כשמדובר בשחקן בודד. שימו לב: קייסי השתתף ב- 66 משחקים בכל החזיתות באותה עונה: ליגה, גביע אירופה לאלופות ואופ"א, גביע הטוטו ומשחקי הנבחרת. אין סיכוי בעולם שיקום שחקן ישראלי נוסף וישחק בכמות מדהימה כזאת של משחקים רשמיים. יחד עם זאת, המאמץ גבה ממנו מחיר. לא פעם העייפות השפיעה על משחקו, אך הוא סרב לוותר, גם כאשר המאמן יצחק שום ביקש לאפשר לו מנוחה. עונה לאחר מכן, עוד אליפות למגן המצטיין, השלישית במספר. בתום עונת 2003/04 הגיע מסעו המפואר במכבי חיפה לסוף הדרך. המשא ומתן הכספי בינו למועדון עלה על שרטון והוא נפרד ושב לכור מחצבתו, הפועל פתח-תקווה. קייסי, שהמשיך לשחק כמגן שמאלי בנבחרת ישראל, נקלע לקרבות תחתית עם קבוצתו הישנה-חדשה והמקום אותו תפסה בסיום העונה (שביעי) לא השביע את רצונו. רגע של עדנה הייתה לו כשזכה בגביע הטוטו במדים הכחולים. בחצי הגמר קבוצתו הביסה את מכבי חיפה 1:5 כשהוא מחמיץ בעיטת עונשין בדקת הסיום. בתום שנת התאווררות שב המגן למכבי חיפה. אחרי פרישתו מונה למנהל הקבוצה וחווה עמה דקות מרתקות לא פחות מאשר כשחקן.