קיצוני ימני, מהיר כסופה. הגיע למכבי חיפה בזכות בעל מוסך שבנו חבר למינץ. הוא ראה את הכשרון הגדול הטמון בו והביאו למאמן יעקב ( ינקו) לייבו שלא היסס להקפיצו, לנערים, לנוער ובגיל 16 ו-3 חדשים עבר להתאמן עם הקבוצה הבוגרת ולא חלף זמן רב עד שהוזמן לכפר המכביה שם שוכנה חיפה לקראת משחק הבכורה שלו נגד מכבי תל-אביב, פרמיירה שהסתיימה בתבוסה 1:4. מינץ נמנה על נבחרת הנוער של עמנואל שפר ואמציה לבקוביץ שהשתתפה במשחקי אליפות אסיה בסיאול, דרום-קוריאה, ב-1964. כשרונו בלט לעין והוא היה אחד השחקנים המהירים בארץ, בעל כוח פיסי רב למרות קומתו הנמוכה וטכניקה גבוהה. תקופת הגיוס לצבא בלמה את התקדמותו. מינץ שרת בפיקוד צפון והצבא לא אפשר לו לצאת לאימונים סדירים. לא איש כמוהו יוותר. הוא התעמת עם מפקדיו כדי שיאפשרו לו להמשיך באורח חייו ככדורגלן. כשהיה בשיא כושרו, הודיע לו מאמנו, אדמונד שמילוביץ שהיה בדרכו לאימון הנבחרת הלאומית, כי ברגע שיקבל את המינוי יזמנו לסגל הנבחרת. אמנם, הוא הפך למאמן הנבחרת ולא שכח את מינץ. כשהתקשר לבשר לו על הזמנתו התברר כי `קצר` נוסף בצבא מנע ממנו להגשים את חלומו הנכסף. גם כך אהב את התקופה בה שיחק במכבי חיפה. "עלינו למגרש, ראינו את קהל האלפים שליווה אותנו לכל משחק והשערות סמרו לנו. בעורקנו זרם דם ירוק, לא אדום, ושיחקנו רק בשבילם". אחד מרגעי השיא של מכבי חיפה בכלל ושל מינץ בפרט היה במשחק חצי גמר גביע המדינה נגד בית"ר ירושלים (1971). תוצאת המשחק לאחר הארכה היתה 3:3 והקבוצות ניגשו לדו-קרב בעיטות 11 מ`. מינץ, עם נסיון מועט אבל עם בטחון עצום, התנדב לבעוט את הבעיטה הראשונה, בדרך כלל הקריטית. באותם ימים בעטה כל קבוצה את כל חמש הבעיטות ב"מכה אחת" והירושלמים הוליכו .0:4 מינץ החדיר את הכדור הראשון וסלל את הדרך לחבריו כדי לנצח 4:5 ולעלות לגמר מול הכח רמת-גן, משחק שמינץ לא שוכח בגלל ההפסד 1:2 וההחמצה לזכות בתואר כלשהו. הקריירה של מינץ במכבי נקטעה בגלל בעיות כלכליות. הוא היה חייל נשוי, מטופל בשני ילדים, אז תופעה נדירה, ועם כל אהבתו למכבי חיפה קסמה לו הצעתה של הפועל עכו שמימנה עבורו חצי דירה. ב-1971 ירד לליגה א` לשחק בעכו ותוך שנתיים היה הגורם הראשי לעלייתה ללאומית כשכבש 18 שערים ובישל שערים רבים לחבריו.