תפריט
ראשי > היסטוריה > התלבושות
טבלת ליגת ווינר

# הקבוצה משחקים שערים נקודות
1. הפועל באר שבע 32 15-67 77
2. מכבי תל אביב 31 21-54 66
3. מכבי פתח תקווה 31 30-37 48
4. בית"ר ירושלים 31 33-41 47
5. בני סכנין 31 35-29 45
6. מכבי חיפה 32 36-34 44

התלבושות

מאת: יצחק הברמן.

כאשר אוהד כדורגל מזדמן למגרשי הכדורגל והמקרה, אחת המתמודדות היא מכבי חיפה, לא תהיה לו בעיה לזהות מי היא מבין השתיים. אמנם, ברבות הימים "התחפשו" מספר קבוצות למכבי חיפה- שמשון תל אביב, מכבי יפו, מכבי פתח תקווה, הפועל כפר סבא ונוספות, אבל הירוק הוא סמלה המסחרי של מכבי חיפה לאורך עשרות שנים.

לא תמיד שלט הצבע הירוק במכבי חיפה. בשנות העשרים, ולמעשה עד שלהי שנות הארבעים, התלבושות המסורתיות של החיפנים היו כחול- לבן בשנות היסוד הראשונות ותלבושת כל לבנה עד אמצע שנות החמישים.

1925

הירוק "נדבק" באקראי. חבר ההנהלה, אביגדור הרשקוביץ, נשלח לארצות הברית למטרת איסוף כספים. בהגיעו לניו-יורק נפגש עם מיליונר יהודי- אמריקני שהחזיק ברשותו מכולות ובהן תלבושות שונות. מאחר והרשקוביץ הגיע מארץ-ישראל הרחוקה, לא נותרה בידו הברירה אלא להסתפק במה שיש. וזאת הייתה תלבושת ירוקה, צבע מאוד נדיר בנוף הכדורגל הישראלי באותן שנים.

כפי שניתן לשים לב, בתמונות ובאיורים שבאתר, הירוק עבר כחוט השני בכל תלבושת שנתפרה. וגם כאן זכות ראשונים לחיפה. אין עוד מועדון ישראלי שקבוצותיו הולבשו במספר כה גדול של תלבושות ובסגנונות שונים. למעט עונה אחת ( 1974/75) בה הופיעה הקבוצה בחלק מהזמן בתלבושת כתומה- זהובה, בכל ההנהלות ניתנה הנחייה ברורה כשמש, שהירוק האביבי חייב להיות בתוכה.

אברהם אבוקרט מציג את חולצת האליפות הראשונה

רבות מהתלבושות לא קנו להן אחיזה של ממש ולא נחרטו עמוק בזיכרונם של האוהדים. הגרביים, השרוולים ולעתים צווארונים שונו כמעט מדי שנה. המפורסמות שבתלבושות שייכות כאמור לשנות החמישים. הסיפור המרכזי שייך מחבר ההנהלה אפרים ("פריץ" ויטמן. יום אחד, כשנשלח לרכוש מערכת תלבושות לקבוצת הבוגרים, שב עם אופנה מוזרה, בלשון המעטה. זאת הייתה תלבושת זברה, אלא שבמקרה הזה, הפסים היו מאונכים...
לשאלה מדוע בחר לקנות דווקא את התלבושת הזאת השיב בתמימות: זה מה שהיה...

"תלבושתו של פריץ" הפכה ללהיט בזכות ניצחון היסטורי (1955) על מכבי תל-אביב שנהגה להשפיל את חיפה, קבוצה חדשה בליגת העל. אגב, השנים הללו הן מקור היריבות הגדולה בין שני המועדונים ולא כפי שנהוג לחשוב בטעות, עקב אירועים שונים בשנים מאוחרות.

תלבושת דומה לזו שוחזרה בתחילת שנות השבעים.

התלבושת המפורסמת ביותר שייכת לקבוצה שזכתה לראשונה בתואר האליפות. פסים ירוקים לרוחב, מכנסיים לבנים ( או ירוקים) וגרביים ירוקים. התלבושת, העתק מדויק של הקבוצה הסקוטית המפורסמת, סלטיק, כבר נחשבה לדור שני במועדון. כי בפעם הראשונה שהקהל ראה אותן בחיפה (1959), מכבי חיפה זכתה גם כן באליפות ה... חורף, הישג נדיר באותם ימים. ברור שהחלום החזיק מעמד זמן קצר בלבד.

התהליך הטבעי של התפתחות האופנה בכדורגל העולמי לא פסח גם על מכבי חיפה. בעוד שקבוצות הפועל המשיכו לדבוק בצבע האדום המסורתי, מכבי תל אביב המשיכה עם הכחול-צהוב , בני יהודה בכתום, בית"ר תל אביב והפועל פתח תקווה בלבן-כחול ובית"ר ירושלים בצהוב-שחור, ראשי מכבי חיפה הסתכלו קדימה ותלבושות שונות ומשונות החלו להיראות בישראל. חברת "אומברו" זכתה לכבוד אלא שמהתלבושת הזאת לא נותרה למזכרת אפילו פיסת בד ( אלא אם הצליח אחד השחקנים להימלט בזמן) מאחר והאוהדים המשולהבים קרעו אותה מגופם של השחקנים המבוהלים בתום המשחק מול מכבי רמת עמידר שהכתיר את מכבי חיפה לאלופה , לראשונה בתולדותיה.

אהרוני עם האריה

מעצם היותה אלופה, מכבי חיפה נהנתה מזכות ראשונים. על פי הסכם בין ההתאחדות לכדורגל לחברת אדידס הגרמנית, התחייבה האחרונה לתרום מערכת תלבושות בסכום כולל של עשרת אלפי שקלים, סכום בלתי מבוטל, בפרט כשהסחורה שהתקבלה יצאה מהמכבש ועשתה דרכה במקביל לליברפול, מנצ'סטר וקבוצות מפוארות נוספות ביבשת.

גם בעונת האליפות השניה (1985) הוענקה לחיפה תלבושת ירוקה יפיפיה, שעיקרה פסים בהירים ודקים ( הדגם שציון מרילי לובש בתצלום). חולצות אלה היו מאוד מבוקשות, ובאין לקהל האוהדים העצום יכולת לרכוש אותן ( לא היו אז חנויות למועדון והזיופים היו ברמה ירודה), רק עשרה מהם זכו לשמור את האורגינלים בבית. החולצה היחידה שנשארה על גוף השחקן, ואולי המבוקשת ביותר, הייתה של ברוך ממן ( מספרה 10 ) שהתעקש שלא יפשיטוהו מהטעם הפשוט, תחנוניו שהבטיח לבנותיו את החולצה.

לא כל ה"קומבינות" בתלבושות הובאו באיורים. לעתים חיפה שיחקה בתלבושת כל לבנה או בחולצות לבנות ומכנסיים שחורים. השנה (2005) כבר ניתן היה לראות את התלבושות הללו, בסגנון שונה.

כבר הוזכר שקבוצות רבות "אימצו" לעצמן את החולצות הירוקות. בנוסף לקבוצות שהוזכרו, היו מועדונים כהפועל מחנה- יהודה ( שכונה בפתח-תקווה) והפועל לוד, שעשו להם מנהג קבוע , להופיע בירוק כדי ל"זרוק על חיפה מאנחוס". ברוב המקרים, חיפה לעגה לכישופים המשעשעים.

חרזי ותלבושת הדאבל

הניסיון לשמור על תלבושת מסורתית אחת, כמו בכל העולם, לא הצליח במכבי חיפה שפשטה ולבשה צורות. אך גם הנועז שבין האופנאים, לא היה מעז לחלום שיום אחד מכבי חיפה תופיע בתלבושת ... אדומה, ואין כאן טעות או ניסיון להצחיק. גם לא מדובר במהתלת אחד באפריל. כלל ברזל הוא שגם בפורים, איש לא יתחפש לאוהד הפועל.

וזה קרה ב- 25 בדצמבר 1976 באצטדיון הפועל בפתח-תקווה. מכבי חיפה, על תקן של מארחת בחרה באם המושבות כדי לרצות את עונש הרדיוס שהוטל עליה עקב התפרעות אוהדים, מחזה שכיח באותם ימים.

שאשר החיפנים הופיעו, חשכו עיניהם. יריבתם, מכבי יפו, בחרה להתייצב למגרש בתלבושת בצבע ירוק, בניגוד למסורת שלה לשחק בתלבושת כל לבנה. באותם ימים לא היו כללים, מי לובש מתי ואיפה, ה "תיק" נפל על חיפה שנאלצה לאלתר חולצות חליפיות.

נוצרה בעיה. בעלת המגרש, הפועל פתח-תקווה יכלה לספק רק חולצות כחולות והשופט, שמעון חוגג, לא אפשר מאחר וסבר שיהיה קשה להבדיל בין הירוק של יפו לכחול של חיפה.

בסופו של דבר נמצאה פשרה. למזלה של חיפה, המשחק נערך ללא קהל, מצלמות טלוויזיה היו רק באירופה ומי שנאלץ לבלוע את ה... חולצות האדומות כשסמל הפועל רקום עליהן ( תלבושת אימון) היו מתי מעט חיפנים בעלי אישורים שלא יכלו לחזות ב"מחזה הנורא" ונטשו עוד לפני שריקת הפתיחה. "קללת התלבושת" עשתה את שלה. יפו ניצחה 0:2 ובחיפה כבר לא יחזרו יותר על המראה הנדיר.

בעונת 1988/89 חדרה רוח אנגלית למועדון החיפני. על תקן יועץ לענייני תקשורת "התיישב" ישעיהו פורת, עיתונאי בכיר ממעריב, שהגה רעיון להעביר את המסורת האנגלית לחיפה. במולדת הכדורגל יש לכל קבוצה סמל וכינוי. דוגמאות: וולבס עם סמל "זאבים", בווסטהאם "פטישים" ועוד. מספר גרפיקאים שהתבקשו לחוות דעתם ולבסוף התקבל סמל האריה המחייך שרגלו מונחת על כדור.

ארמלי עם הפסים

בגלל סמיכות לפתיחת משחקי הליגה, הוזמנו מדבקות שצבען כתום, במטרה להבליט את הסמל, אך לאחר מספר כביסות הן היטשטשו כלא היו. בשנה לאחר מכן כבר הושם דגש על סמל רקום ובעונת ה"דאבל" ( 1990/91) "דהה" גם הכתום והפך לחלק מהחולצות החדשות שסיפקה חברת אדידס.

רכישת מכבי חיפה בידי יעקב שחר, גרמה למהפכת אופנה כללית בכדורגל הישראלי. רוב הקבוצות שינו מעט, המועדון הירוק "ברח קדימה" והכניס שורה ארוכה של תלבושות חדשות. יצרן תלבושות איטלקי, חדש בישראל, שראה במכבי חיפה גורם מוביל בכדורגל הישראלי, לקח את חיפה תחת חסותו.

מדובר בחברה האיטלקית "לוטו" שהלבישה את חיפה מכף רגל עד ראש.. העסק השתלם לה, כי קבוצות נוספות הציצו ונפגעו. אלא שרק במכבי חיפה החל מצעד תלבושות ססגוני שהשתנה לעתים קרובות.

אחת התלבושות, אף תיזכר כ"נקודת ציון". בשנת 1998 מכבי חיפה תחת שרביטו של המנג'ר גיורא שפיגל קרטעה ולא היוותה גורם בצמרת. בשבת בהירה אחת, לקראת המשחק נגד הפועל כפר-סבא , בקריית אליעזר, נבהלו אוהדי מכבי חיפה ממראה עיניהם. קבוצתם הופיעה בתלבושת פסים שחורים וכחולים, מכנסיים לבנים וגרביים מפוספסות בצבעי החולצה. מין סניף ישראלי של אינטר מילאנו. ה"חושך" נמשך גם במשחק עצמו. חיפה הובסה 4:0 ושפיגל אולץ להתפטר מתפקידו. מיותר לציין שהתלבושת "נעלמה" מהנוף החיפני. אפילו באימונים לא השתמשו בה.

לקראת פתיחת עונת 2004/05 נכנסה מכבי חיפה לעידן חדש. את מקומה של חברת "לוטו" שטיילה עם מכבי חיפה ברחבי היבשת במשחקי גביעי אירופה השונים, תפסה חברת "פומה" שעיצבה עבור חיפה שתי תלבושות מיוחדות בעלות צווארון ייחודי ומכנסיים ארוכים וצמודים.

לבן, ירוק ובפעם הראשונה גם שחור שהפך לתלבושת המזל

בנוסף למדי הספורט, ובגלל ההופעות הרבות באירופה, מצאו עצמם שחקני מכבי חיפה יותר ויותר אצל החייטים שעיצבו עבורם חליפות ייצוג מסוגננות ואלגנטיות. גם עניבה מיוחדת, בצבע הנכון כמובן ראתה אור, כשסמל מכבי מעטר אותה. בכל הזדמנות חגיגית ניתן לראות את ראשי מכבי חיפה ובראשם הנשיא יעקב שחר , ענובים בעניבה שלא לדבר על השחקנים

מכבי חיפה הפכה מותג ולא רק על כר הדשא.

אחרי שלוש שנים הוחלט במועדון לחדש את הקשר עם החברה האיטלקית "לוטו" וזו העניקה לחיפה, כמובן, את התלבושות המסורתיות בירוק ובלבן, אך לשתיים 'נולדה' אחות בצבע שטרם נראה במועדון- שחור.

האוהדים התקשו לעכל את הצבע החדש, למרות שקבוצות גדולות לובשות מדים כאלה, אך בסופו של דבר, ההרגל עשה את שלו. החיפנים אימצו את התלבושת החדשה וראה זה פלא, עם בהמדים החדשים, אחרי שלושה הפסדים בפתיחת עונת 2007/08 הקבוצה עלתה על גל הניצחונות וחזרה למקומה הטבעי בצמרת.