לילה גדול שכזה לא מעכלים במהירות. אי-אפשר וגם אין צורך. והלילה הזה ייזכר כליל בלהות לכל אותם אלפים מאוהדי בית"ר ירושלים, אשר באו לבלומפילד, כדי להגשים סוף סוף, חלום ישן. והנה, כשנדמה היה כי החלום הזה הופך למציאות, וגם כאשר אפשר היה למשש יתרון כה מבטיח של שלושה שערים לעומת אחד - גם אז לא היה זה עדיין סופו של הסיפור, וכל זאת למרות שעד לסיום נותרו עוד עשרים דקות בלבד. וכך, בעוד הקהל, שהיה כבר תשוש, מגניב מבטים לעבר השופט - עשתה קבוצת מכבי חיפה את מה שאי-אפשר היה להאמין, כי תוכל לעשות.
ואם המבצע של מכבי תל אביב היה בבחינת משימה בלתי אפשרית, הנה כי אמש בבלומפילד הכל היה אפשרי. חיפה , אותה קבוצה הממעטת בהבקעת שערים, הגיבה בשני שערי תגמול, כדי לזרוק חזה ממש על קו הסיום, ולאלץ את היריב להכרעה המרגשת מן הנקודה הלבנה.
מפיגור של 1:0 לשוויון של 1:1 , ומפיגור של 3:1 עד לשוויון של 3:3 . ואם לפני שריקת הפתיחה לא האמנו, כי נזכה לסרט מתח בלתי רגיל בנוסח המנה הראשונה, שהוגשה על ידי הכח ומכבי ת"א, עובדה היא כי מכבי חיפה ובית"ר ירושלים לא פיגרו בהרבה. פעולות בלתי פוסקות שסיימו 120 דקות לוהטות במצב מאוזן, ואז לא היתה ברירה, והכדור הונח שוב על הנקודה הלבנה.

אבל לפני שנעבור לדו-קרב בעיטות העונשין מ-11 מטרים, צריך להסיר את הכובע בפני כדורגלן בעל תכונות אתלטיות ממדרגה ראשונה, דני שמילו- רום, האיש שהעניק למכבי חיפה את כרטיס הכניסה למעמד הגמר ברמת-גן.

שמילו הגדול

שמילו, עדיין בעל הופעה מרשימה, קיבל באדישות הרגילה שלו את צו הקריאה, וכמו חייל נאמן התייצב למשימה הגדולה בבטחון אופייני. ואמנם, לא רק שהצטיין לכל אורך דקות המשחק, אלא הגדיל עשות בעת הבקעת השער השלישי לזכות חיפה, שער שאמנם עורר חילוקי דעות ביציעים הסוערים ובמגרש הרותח, ובכל זאת שער שהפיח אויר בריאות החנוקות של מכבי חיפה.
איך הוא עושה זאת, מוטב לא לשאול. זה הסוד הפרטי של הכדורגלן הוותיק, שבשום רגע אי אפשר היה להרגיש כי נעדר תקופה כל כך ארוכה ממגרש הכדורגל. כאשר צלל לעבר הכדור, שהוגבהה לעברו חמש דקות לפני סיום המשחק, סימן שמילו את תחילת הסוף של בית"ר ירושלים.והוא לא הניף כלל את ידיו מעלה בתנועה של צהלה. פשוט התרומם מן הקרקע, ובצעדים בטוחים עשה דרכו לעבר אמצע המגרש. האיצטדיון מוכה שערים, מטושטש מהדראמות שהתרחשו בו במשך יותר מחמש שעות, יצא מכליו , אבל שמילו היה היחיד שלא התרגש. סתם כך באים, משחקים ומנצחים.
מכבי חיפה רכב לפתע על הסוס. אמנם, קודם לכן ראו שחקניו את מכבי ת"א מוחק בדקות האחרונות יתרון בן שני שערים, שהיה להכח ר"ג, אבל ספק גדול אם מישהו משחקניו האמין או קיווה, או חלם כי הנס הזה יתרחש פעם שניה באותו מגרש, באותו יום ובאותו מעמד. שמילו היה, כנראה, היחיד, שהאמונה לא פסה ממנו, שכן חובה להודות כי בית"ר ירושלים, עם יתרון של 1:3 , כלל לא חשש לגורל המשחק.
וכך, בעוד הקהל יוצא מכליו ומדעתו, נדמה היה, ששום כח בעולם לא יעצור בעד דהירת ירושלים אל הגמר, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הקבוצה, ובפעם הראשונה מאז 1947 , בה הגיעה קבוצה בית"רית כלשהי למעמד השיא.
תחילה ג`אנו ואחר כך פעמיים סרוסי, אלא שלא היה בכך די. חיפה בדבקות ובעקשנות חזרה לתמונה, ואז בתום שעתיים מעייפות וקשות נזקקו היריבים להכרעה בבעיטות עונשין. לבית"ר ירושלים היתה זו חזרה על מעמד דומה בעונה החולפת. אז, על סף הגמר, בא הפסד הפנדלים בבלומפילד נגד מכבי נתניה. והפעם ?
·אהוד רובוביץ הוא ראשון הבועטים. לאודי אין זמן. ריצה מהירה ובעיטה חזקה לפינה הימנית של גרשוני. השוער באפודה הירוקה נע לשמאל, הכדור שכן בפינה הנגדית. יש - 0:1 לבית"ר.
·שני, ארצי בן-יעקב. ארצי בחר את הפינה השמאלית של גרשוני, וגם הוא בעט חזק. גרשוני הימר גם הוא על אותה פינה, אולם הכדור היה מהיר ממנו. 0:2 לבית"ר.
· שלישי המגן חכם. בעיטה לימין, גרשוני בכיוון הנכון. איחר - והכדור ברשת. עד כאן מאזן מושלם. שלוש בעיטות, שלושה שערים. 0:3 ועדיין נותרו לבית"ר שתי בעיטות עונשין.
· הכדור הונח פעם נוספת 11 מטרים מגרשוני. מולו אבי נקש. צעיר גבה קומה וארוך רגליים, שהוכנס תוך כדי מהלך המשחק כמחליף. משום מה בוטחים בו אוהדי ירושלים, ואז אנחנו נזכרים כי כדור ה- 11 שלו, הוא שהכניע את קבוצת הפועל תל-אביב בסיבוב שעבר. נקש, המומחה לבעיטות עונשין. ואז במהירות הבזק - בעיטה ורבותי - החוצה. נקש על הקרקע מתייפח, ממאן להתנחם.
· לויקטור סרוסי אין, כנראה עצבים מיותרים, והוא ממהר להניח את הכדור לבעיטה החמישית והאחרונה. הוא בחר את הפינה השמאלית הגבוהה של גרשוני, ושילח לשם כדור מדוייק, שנחת בקיפולי הרשת. 0:4 - מאזן לא הטב בעולם אבל בשום פנים לא אסכים, כי זהו מאזן גרוע.

שחקני מכבי חיפה זקוקים היו לעצבים של ברזל, כדי לעמוד במתח חמש הבעיטות האחרונות. משום מה היתה לנו, ובעצם לחלק נכבד מן הקהל, הרגשה, כי קשה להגיב בחמש בעיטות, שכולן אל הבול.
מסתבר כי היתה זו הרגשה מוטעית. חיפה, שפעמיים קיבלה עיסוי לב פתוח כדי לחזור לחיים, היתה מספיק מאורגנת ובטוחה, כדי לעבור את המבחן. ושימו לב איך היא עברה אותו.
ביציע לידי קל מאד לזהות את אוהדי בית"ר ירושלים. ותאמינו, האוהדים האלה זה משהו מיוחד. הפה פעור, הידיים רועדות, הגוף בתפנית מוזרה והמבט מהופנט. בשער בית"ר אבי ששון. הוא לא חיים לוין וגם לא מישל פורטל, השוער שחסם את הפועל ת"א בעצירות מלהיבות מהנקודה הלבנה. משום מה העדיף מאמן בית"ר להשאיר את ששון גם במערכת הבעיטות הגורליות. קודם לכן ביצע את שני החילופים המותרים - וכך - בלית ברירה (ואולי מתוך משגה) - היו העיניים נשואות לעברו של השוער הצעיר, שאני יכול לומר, כי בכוחו היה למנוע לפחות שניים מהשערים שספג במהלך 120 הדקות. בלימת הפנדלים היתה בהחלט מבצע שמעל לכוחותיו.
0:4 בבעיטות עונשין אך לא לאורך זמן.
·מינץ הוריד בבעיטה מכוונת ל- 4:1 .
· קרנדו בחר את הפינה השמאלית של ששון, וירה לעברה שער שני.
· גם שווגר בעט לאותו מקום והמאזן - 4:3 .
· לובצקי. מוטי לובצקי. הוא מול ששון בבעיטה, שכמעט הכל תלוי בה. אם יבקיע, הרי אין לנו ספק שהמומחה האמיתי, יואב לוי לא ייכשל בבעיטה החמישית. אם יבקיע לובצקי, יירד המסך על המשחק. והוא הבקיע.
· יואב לוי הניח בניחותא את הכדור על הנקודה הלבנה. הוא בחן את ששון, ובעוד ירושלים כולה מתפללת ורועדת, שיגר את החץ האחרון היישר לבול. 4:5 לחיפה.


הגב הגועש לא הועיל

קבוצת בית"ר ירושלים לא תוכל לסלוח לעצמה על ההפסד הטראגי בשלב חצי הגמר. טראגי, מכיוון שלהוליך בשיעור 1:3 בדקה ה- 100 , שעה שמאחוריך גב איתן וגועש, ואחר-כך לאבד את העולם ממש, בצורה בלתי מובנת - הרי זו באמת טרגדיה למרות שכדורגל נשאר בסופו של דבר משחק שבו יש מנצחים ויש מנוצחים, משחק שבו הכל ייתכן.
מותר לנו להיזכר בחיוך באותם אוהדים אדוקים, שתיבלו את בלומפילד באוירת "יה-יה" מקסימה, כאשר היו משוכנעים, שאכן השער של ג`אנו והצמד של סרוסי יספיקו, כדי להגיע לגמר.
· ג`אנו, שער ראשון לזכות בית"ר. הגבהת כדור של ארצי בן-יעקב, גרשוני היסס לרגע קט, הכדור קיפץ סמוך לשערו, וכך - בעוד הכל שואלים מי ירחיק - היה זה ג`אנו, שירה פנימה לשער, סמוך לעמוד הקרוב, את התקוה הגדולה של קבוצתו. 0:1 שכולו של בית"ר.
אבל עשר דקות לפני הסיום זהו יואב לוי. אין פלא. במשחקים האחרונים של קבוצתו הדגים לחלוציו איך לעשות מה. גם אמש עשה זאת בצורה מוצלחת לתשומת ליבה של קבוצת הכח.


· הוא בעט לעבר שער בית"ר ירושלים, הכדור נראה בידי השוער המזנק, אבל חלף בין ידיו הישר לרשת. 1:1 ואנחנו ב- 30 הדקות המדהימות..
· הדקה ה- 97 היא של סרוסי. אזולאי הוא שהחדיר עמוק לרחבת חיפה, וסרוסי הסתנן ובעט מקרוב כדי לקבוע .1:2
· כעבור דקותיים שוב סרוסי, הפעם בבעיטה עזה עם כל הלב פנימה. .1:3
מה עוד נחוץ לירושלים כדי להבטיח את הנצחון ?
· לחיפה נותרו דקות מעטות. בדקה ה- 104 נגיחה מקרוב של דני רום, והכדור קיפץ ליד אבי ששון אל הזוית הגבוהה ולשער. 3:2
עדיין הסיכויים של בית"ר.
· כן, ואז בא סיפורו הפרטי של שמילו. כדור עונשין, הגנת בית"ר "ברחה", שמילו ועוד שחקן חיפני במצב נבדל, הקוון עורבי הבחין בכך ואותת, השופט משה אשכנזי התעלם, ושמילו, בזינוק נהדר, נגח פעם ופעמיים עד שהכדור חדר לרשת.
בית"ר לא רצה להשלים עם השער, כאילו ידע כי כוחו לא יעמוד לו בקרב בעיטות העונשין. אשכנזי תקיף בדעתו, הבית"רים רגזו, איימו, אך נכנעו וחידשו את המשחק.
הם נכנעו גם בבעיטות ה- 11 !

( "חדשות הספורט")
בחיפה שותפו סלמן קרנדו שהחליף את שלמה בנאדו וחיים חזמוס שהחליף את הירש.

הרכב בית"ר ירושלים: אבי ששון, חכם, מ.כהן, יצחק ג`אנו (הוחלף ע"י פרטוש), אהוד רובוביץ, אברהמי, ארצי בן-יעקב, בן-דוד, ויקטור סרוסי, אביטן (אבי נקש), אזולאי.