הרגע המפחיד ביותר במשחק הייתה הדקה ה- 76 . לא נכבש שער, לא היה שום ארוע שהצדיק התפרצות שכזו, אבל בדקה האמורה קמו כל הצופים על רגליהם, מבלי שאיש הורה להם ופצחו בשירת "יש אליפות" אדירה.
האדם המפוחד באצטדיון באותן שניות, היה המנכ"ל המסור של הקבוצה, חנן שפגט. כאחד שקורא את המפה, הבין חיש קל כי או-טו-טו הקהל באקסטזה "ישכח" שנותרו עוד ארבעה מחזורים לסיום, ויהפוך את המגרש לזירת אליפות. שפגט דילג במהירות לתוך המגרש, ניגש לסגן-ניצב יצחק טיילר, השוטר המיתולוגי, וביקשו לפרוס את כוחותיו כדי למנוע פלישת אוהדים לשדה המשחק. רק זה עוד היה חסר לו, שהמשחק יופסק וחיפה תפסיד טכנית.
בסופו של דבר מנעה המשטרה כל ניסיון פריצה. כוחות הביטחון נכשלו במקום אחר. גם הם לא הצליחו למנוע את "התפרצות" שחקני מכבי חיפה לעבר שער הפועל פתח-תקווה, שבסיומה נוקב שערה בארבעה כדורים, כולם במחצית אחת גדולה ומרשימה.
אוהדי מכבי חיפה למדו העונה שני דברים. אם הם מאחרים להגיע או מקדימים ללכת הביתה , הם מפסידים לפחות שער. חיפה (רק מכבי) של השנה כובשת שערים בהתחלה ובסיום. בשבת שעברה גררה אותה הפועל פתח תקווה למשחק רב שערים שנפתח כבר בדקה השלישית, וגם הפעם נכבש שער באותה דקה, אלא שהיא הייתה קטלנית עבור האורחים שמנסים כבר 9 שנים לנצח את חיפה ונכשלים.

הברמן2

באותה דקה נשלח פראליה לצד ימין ובקלילות העביר מסירה לקלשצ`נקו שמול שער ריק לא נכשל וכבש את שערו השביעי מולה. קולטים ? חלוצים שיחקו עשרות משחקים מול המלבסים וכבשו את הכמות שסרגיי הערמומי הרשית בשנתיים שהוא כאן.
פתח-תקווה כבר הבינה לאן נושבת הרוח ופתחה את המשחק. "חור" בהגנת חיפה (דקה 16) מצא את ניב טל מסתער באיחור מול דוידוביץ שקלט את הכדור. לא חלפה דקה ושער קבוצתי העלה את חיפה ליתרון משמעותי. בניון שלא ויתר על המשחק, מסר לפראליה שהריץ את וואליד באדיר באגף ימין. לזה לא נותר אלא לשלוח מסירת רוחב לעבר רפי כהן שמקרוב השכין כדור שני ברשתו של אברמוב.
והמבול נמשך. היה שווה לחכות למבחן הכשירות של יוסי בניון. כן ניתוח, לא ניתוח, בדקה ה- 20 הוא חתך את האוויר כמו מנתח , בלי איזמל. הוא קיבל כדור במרחק 25 מ` מהשער, וללא הודעה מוקדמת שלח "בומבה" מבלי לקחת תנופה. הכדור טס ונעצר ברשת. שער מדהים של שחקן שלא רק אוהדים ומאמנים "רודפים" אחריו. מעתה גם רופאים. אם חס ושלום, ייאלץ לעבור את הניתוח, הם (הרופאים) עוד יריבו ביניהם מי יחזיק מה. אולי יתפשרו, אחד את רגל ימין, השני את רגל שמאל. שניהם זהב טהור.
בדקה ה- 30 האורחים ההמומים עמדו על סף כיבוש שער מצמק. ניב טל חלף על פני דוידוביץ ובעט לשער הריק ורק אוסטרובסקי שהגיח מאחור בלם את הכדור לקרן. והפעם חיפה לא הורידה הילוך וכבשה את הרביעי. וכמו הקודמים, שופרא דשופרא. ז`וטאוטאס שלח את רפי כהן כאשר בדרך קלשצ`נקו יוצר "פרוזדור" שהיטעה את הגנת האורחים. כהן המשיך לרוץ מול השוער ושלח כדור חזק ושטוח ליד רגלו של אברמוב שלא היה לו מה לעשות אלא להוציא את הכדור מרשתו.

הברמן3

במחצית השניה לא נכבשו שערים, אבל משעממת היא לא הייתה. מאמן חיפה, גרנט, ערך חילופים כדי לשמור על שחקניו מקבלת כרטיסים צהובים משמעותיים שדינם אחד : היעדרות ממשחק חצי הגמר בשבוע הבא. וכך יצאו להם יוסי בניון וז`וטאוטאס (4 צהובים) ובהמשך גם אדורם קייסי שספג צהוב שמיני במהלך המשחק.
בין ההחלפות נרשמו גם החמצות. דמירוביץ, כובש הצמד במפגש הקודם, ניסה וכמעט הצליח גם הפעם (48) ובחלוף שלוש דקות קיבל רפי כהן החיפני כדור פז מבאדיר, עבר את השוער והסתבך על קו הרוחב. בהמשך ניצב גם קלשצ`נקו פעמיים נוספות בעמדות קורצות מול אברמוב, ניסה לעבור אותו ונכשל. דווקא המנוצחים ניצלו דלילות שחקנים בהגנת חיפה ועמדו על סף כיבושים. ראשון היה זה יוסי רוזן שכדורו זעזע את משקוף שערו של דוידוביץ (87) ואחרי דקה הגיע ניב טל מול שוער חיפה, ניסה להערים עליו אך זה הושיט זרועות ארוכות ומנע שער כבוד.
ובסיום הקהל לא מש ממקומו, הריע לבחורים בירוק שקדו לעברו, רצו מצד לצד וגם הם יודעים שבלומפילד הוא במה נפלאה לזכות באליפות. רק נקודה וזהו. גם בשנת 1986 לא היו צריכים יותר, אבל אז לא היה כזה הפרש בנקודות.
הרכב פתח-תקווה: אייל אברמוב, גולן דרעי, גריגוריץ`, מוז`ה, רוני גפני, אלי אברבנאל, אייל בן-עמי, אנש דמירוביץ, גיא שמיר, ניב טל, מוטי קקון.