מי היה מאמין שיבוא יום וישאלו את מכבי חיפה: מה קרה לקצב האש שלך, איפה ההתקפה ?
ואכן, ההתקפה הטובה בליגה, או מה שנותר משמה הטוב, דועכת והולכת. 180 דקות ללא שער זכות או 2 שערים בארבעה משחקים ונגד מי ? הפועל פ"ת, אשדוד, נתניה ובית"ר ירושלים, מבלי לפגוע כהוא זה בשערה מראשן של הקבוצות הללו שאיתרו במהירות את הבעיה של חיפה ובלמו בקלות את האין התקפה שלה.

היום מכבי חיפה הגיעה לשפל שלא ידעה בשנים האחרונות. מולה הופיעה בית"ר ירושלים שכבר בחדרה "עשתה במכנסיים". החמישיות והרביעיות שספגה על ימין ועל שמאל, נטעו מין אשלייה שהקריסה שלה פלוס היכולת שחיפה הציגה במחצית השניה בנתניה, יוציאו את האלופה מהיכולת הגרועה.
בפועל, ההפך הגמור קרה. וכאן טמונה הבעיה של יצחק שום. ירושלים לא באה לנצח, היא לא עשתה כלום כדי לזכות בשלוש הנקודות ומי שעזר לה היא רק מכבי חיפה. לא רק ביכולת חלשה עד להחריד אלא הפעם היא גם השתתפה באופן פעיל בכיבוש שער הניצחון.
כל ההילה שצבר השוער דודו אוואט באותה עצירה נפלאה בנתניה לא תיזכר. השער שספג היום לא ישכח, כי כמוהו טרם נראה בקרית אליעזר, לפחות לא במשחקים של מכבי. דקה 20 ואלון חרזי שניער מעליו את אובובו, גילגל כדור לאחור ממרחק 18 מ`. לא בעט, לא נגח לאחור, לא הסיט כדור, רק גילגל. הכדור החלש הגיע לאוואט במהירות אפס והוא, במקום לבלום אותו באצבע הקטנה ברגלו, ניסה לעצור והכדור, בשארית כוחותיו חמק מתחת לנעלו ונשק לרשת- 0:1 לבית"ר.
אוואט נראה כל כך מסכן, עד שצמד הבלמים, אלון חרזי ואריק בנאדו, ניגשו אליו, ליטפוהו, נישקוהו והרגיעו אותו. אין ספק, תמונת השנה במוזיאון האחווה והרעות. מסכן חרזי, היה צריך להגיע לגיל 32 כדי לכבוש שער עצמי, שלא באשמתו.

למעט ה"תאונה" הזאת, הגנת הקבוצה תיפקדה כראוי. ולא בגלל שהיריבה הפעילה עליה לחץ כבד. בכלל לא היתה לה עבודה, ואם בכל ימות השנה מאשימים אותה בחדירותה, הפעם לא נזקקה למאמץ מיוחד וגם כשלה במקרה אחד.
את עיקר תשומת הלב מיקדה שוב חוליית הקישור המפוארת. אלוהים אדירים, מה קרה לז`וטאוטאס, באדיר, רוסו וזנדברג ? כל כך אנמים, כל כך חסרי אונים ואין פלא שאיציק קורנפיין, שחלם כל השבוע כיצד הוא מתכופף שוב ושוב ללקט כדורים מאחורי גבו, לא האמין שלמעט קרבות אוויר סתמיים, הוא יעבור מול ה"קבוצה המפחידה" את המשחק הכי קל שלו העונה. סליחה, את השני, וגם בראשון שימשה חיפה בשר תותחים כשהובסה 4:0 בטדי.

המאמן שום חזר על השגיאה הקלאסית שלו, כאשר עלה לשחק עם חלוץ חוד אחד, יניב קטן. נכון שבאדיר, רוסו, עידן טל, זנדברג והמגינים עוזרים, אבל ביום קטסטרופלי שעבר כחוט השני בין כל החוליות, גם קטן ביום גדול לא היה עוזר. והוא היה חלש כמו כולם ללא יוצא מהכלל.
הכנסתו של ערן לוי במחצית לא הועילה בהרבה, כי בית"ר הסתגרה בבונקר וחיפה המשיכה להגביה למרכז הרחבה ושם לא נוצר שום מצב להבקעה. מלבד אחד או שניים מראשו של ואליד באדיר שהוחלף, ומרגע זה היה לבית"ר קל יותר להמתין ולראות שלקחו את המשחק והנקודות בקלי קלות.

האורחים, בהדרכת מאמני החירום, חנן אזולאי וסרגיי טרטיאק, יכולים לשמוח על ההישג, אבל מוטב שישכחו את רמת משחקם. שוער, ארבעה מגינים, שלושה קשרים הגנתיים ועוד שלושה שחקנים שמפריעים, זה מה שהיה באינוונטר שלה, ולמרבה הפלא, גם זה הספיק לניצחון שהפתיע רק אלה שלא צפו במשחק.

ניתן בקלות לסקר את אירועי המשחק המשונה שהתפתח. זנדברג החטיא פעמיים, אוליאנוב גם וכל השאר חשוב רק לפרוטוקול ואין לו קשר לכדורגל שלא היה. ורק האלפים שמילאו כל פינה במגרש יצאו הביתה בהרגשה שיש להזעיק את המשטרה כדי שתסייע בחיפוש אחר עקבות האלופה. כן, אותה משטרה שלפני חודשיים "התבקשה" לבלום את דהירת המכבים לאליפות שלישית רצופה. הייתם מאמינים?

הרכב בית"ר ירושלים: יצחק קורנפיין, איתן מזרחי, אנדיו, עופר טלקר, מיקי עטיה, רענן דרעי, דימיטרי אוליאנוב, ז`אן טלסניקוב, מאור מליקסון( הוחלף ע"י כפיר אדרי בדקה 64), איציק זוהר( הוחלף ע"י אנדז`י קוביקה בדקה 48), צ`אקויו אובובו( הוחלף ע"י אהוד כחילה בדקה 90).