תרחיש לא דמיוני. מאמן מכבי חיפה, רוני לוי, מבקש להקרין בפני חניכיו את קלטת המשחק נגד מכבי תל אביב שנערך ב- 9 בנובמבר 2003. יושבים השחקנים, מסתכלים ומרימים גבה. האם טעה המאמן בהכניסו קלטת למכשיר הוידאו?
לא, רבותי. זאת לא טעות, כי אפילו השחקנים לא יצליחו לזהות את עצמם בשידור חוזר. עד כדי כך רע נראתה היום הקבוצה שרק לפני שלושה ימים זכתה לכותרות ענק.
ואם בולנסיה חיפה הייתה עסוקה 90 דקות במגננה נהדרת, היא שבה למבצרה בו זכתה השנה בשלושה ניצחונות, והמשיכה לא לאיים על שער היריבה. צחוק הגורל, ב"מאסטייה" האיום חיפה איימה על שערו של אנדריאס פלופ יותר מאשר על שערו של לירן שטראובר. רק פעמיים במהלך כל המשחק מצאו ה"ירוקים" את מסגרת שערו של השוער שהכין עצמו למתקפה רבתי ובתום שעה וחצי לא האמין שהמשחק הסתיים וכפפותיו נותרו נקיות. יכניס אותם לארונו בלי לנקות.

כ"מיטב המסורת", גם הפעם חיפה הפסידה את המשחק ולא תל אביב ניצחה. האחרונה הגיעה לחיפה מפוחדת, עם הגנה חסרה את גדי ברומר ואבי סטרול ( חובה לציין את החסרים, כי תמיד נוהגים להזכיר את מי שנעדר מול חיפה), ומהר מאוד התברר לה שהשד אינו נורא.
ה- 0:1 רומז כאילו המשחק היה צמוד. לא דובים ולא יער. לתל אביב, שהחזיקה הרבה פחות בכדור, היו עוד מספר הזדמנויות להבקיע, ומנגד לחיפה ניתנה רק הזדמנות אחת (במחצית השניה). זה הכל.
כמו בעונה שעברה, חיפה הפכה לפסיכולוג של מכבי תל אביב שהגיעה לצפון אחרי שלושה מחזורים בהם לא זכתה בניצחון.
חיפה נראתה צל של עצמה. כלום לא עבד. לא היכולת הקבוצתית ולא האישית. כל, והדגש הוא על כל, השחקנים נקלעו ל"יום שחור" ולא הצליחו להפיק מעצמם אפילו 20 אחוז מיכולתם. חולשה גורפת מהסוג שראינו אינה זכורה כבר שנים. גם בהפסדים כבדים לקריית-גת ושות` חיפה הפסידה בגדול, אבל לפחות הצליחה לחבר שני פסים בין שחקן לרעהו. הערב, בין שני שחקנים לא עבר אפילו כדור אחד.
ככל שנקפו דקות המשחק, נדמה היה שיגיעו אותן 20 דקות בהן חיפה "מפרקת" את היריב. ירדנו ל- 10 דקות, אפילו ב- 5 היינו מסתפקים ולא קיבלנו אפילו דקה של נחת. איש לא ירצה לשכוח את ההפסד הזה שהחזיר את האלופה למרוץ. אחותה למרכז מכבי, הוכיחה שיש על מי ל"סמוך" במשפחה.

מאוד קל לתאר כיצד חיפה שיחקה הערב. לוקחים את התאור נגד ולנסיה ומסובבים אותו 180 מעלות. שחור ולבן. לא יהיה הוגן להתעכב ליד שחקן זה או אחר, כי כולם נתקפו בחולשה בלתי מובנת, ואולי כן מובנת. יהיו שיגידו שהקבוצה הגיעה עייפה, אז איך היא שלטה ללא מיצרים במחצית השניה?
חיפה ספגה שער ליגה זה המשחק החמישי ברציפות. גם הפעם מניצול רגעי במרכז ההגנה. כמו שאלון חרזי ואריק בנאדו היו נפלאים בספרד, כך התקשו לבלום את אנדז`יי קוביקה גדל המימדים. לפולני יש תחביב מאוד לא אהוב על שחקני חיפה. בשנה שעברה, אחרי שחיפה הביסה את ה"שדים האדומים" של מנצ`סטר, כבש מולם צמד במדי בית"ר ירושלים, וגם הפעם שיבש את החגיגות.

הקישור החיפני שעבד קשה מאוד ביום חמישי "נעלם". כל הניסיונות לאתרו עלו בתוהו. חורחה בריטס הציג משחק מבולבל ועצבני, ובנס לא הורחק אחרי שחל שיבוש בתקשורת בינו לשופט מאיר לוי. עידן טל לא נכנס למשחק והחלפתו במחצית עשתה עמו חסד. גם ג`ובני רוסו שיחק (?) 84 דקות יותר מדי. לא יהיה מוגזם להצביע על המשחק הזה כאחד הגרועים שלו בישראל. עייף, לא מרוכז והירבה להסתבך. מאמן תל-אביב, ניר קלינגר, העביר את הגנאי, ג`ון פנסטיל, להשגיח על צעדי הקרואטי. ביכולת שהציג, רוסו לא היווה איום. גם ואליד באדיר שחה ולמעט בעיטות מעל לשער, כלל לא הורגש.
ה"שפיץ" נותר יתום. אליניב ברדה השקיע המון אנרגיה אבל לא הגיע לכלל סיכון שער האורחים. יניב קטן היה אולי מעט טוב מחבריו, בעיקר במחצית הראשונה.
רוני לוי ניסה למצוא ישועה על ספסל המחליפים. מיכאל זנדברג שהחליף את עידן טל, איבד את החדות שלו ליד שער ת"א. בשנה שעברה היה מבקיע מהמצב אליו הגיע פעם אחת. עומר בוקסנבאום ואושרי גיטה הצעיר ערכו הופעות בכורה עולמיות בליגת העל. כל השלושה לא הכניסו את מימד הרעננות שחיפה שוועה לו.

כאמור, ת"א לא נזקקה ליכולת שיא כדי לחזור עם שלוש נקודות. הגנתה לא הוטרדה בכלל. המגינים והבלמים הסתדרו היטב עם חוליית החוד החיפנית האנמית והקישור שלט, בעיקר במחצית השניה. תמיר כהן, ברונו הייס ופחות מהם, אורן זיתוני, נכנסו בכל רגל ירוקה שזזה, בהתקפה היה רק קוביקה. ברוך דגו גילה ניצוצות של חזרה לכושר. ביום רגיל חיפה לא הייתה מתקשה לנצח, הערב לא עשתה קולות של מי שמסוגלת.

רמז למה שיקרה ניתן כבר בדקה הרביעית. דגו נמוך הקומה הקדים את הגנת חיפה, דוידוביץ הדף את נגיחתו אבל אריק בנאדו הציל שער בטוח מרגליו של אלי ביטון שבעט את הריקושט לעבר השער החשוף.
חיפה הגיבה ממצבים נייחים אותם החטיאו ברדה, באדיר וקייסי וקוביקה בדק (22) אם דוידוביץ נמצא בכושר. בדקה ה- 27 מצב נפלא נוסף לביטון. הוא נשלח על ידי הייס, בדקות שהתרכז בכדורגל, וכשנותר מול דוידוביץ בעט בשמאלו החוצה.
שתי ההחמצות היוו מבוא לשער הניצחון. אורן זיתוני (36) הגביה כדור חופשי וקוביקה ניצל את ה"חור" ונגח מעשרה מטרים לפינת שערו של גיבור ולנסיה שהפעם נכנע- 0:1 לתל אביב.

בדקה ה- 48 הזדמנות כפולה ל"צהובים". הייס שלח כדור שטוח מסלול שקיפץ לפני דוידוביץ שבקושי הדפו. באותה הדקה דוידוביץ הדף נגיחה של הפולני ובנאדו הרחיק ומנע אי נעימות גדולה יותר.
ארבע דקות מאוחר יותר עוד הצלה של דוידוביץ. דגו שלח את קוביקה שהשאיר מאחור את שומרו, בנאדו, ודוידוביץ זינק ועצר ברגלו את המשך המהלך. ההחמצה החיפנית הדולה והיחידה הזדמנה כעבור דקה (53). רוסו, בפעולה המוצלחת היחידה שלו, הגביה כדור חופשי וזנדברג הכניס ראש בריא משבעה מטרים ונגח למרבה ההפתעה החוצה !
מכאן ואילך התפתח משחק שלא הביא כבוד גדול לשתי הקבוצות. ת"א נסוגה לאחור, חיפה דחפה קדימה ללא דיוק, וגם המשחק היה נמשך עוד שבוע ספק אם התוצאה הייתה משתנה.
המשחק האגרסיבי תבע שליפת תשעה כרטיסים צהובים. חיפה "ניצחה" על חודו של צהוב. שמחת עניים.

הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, קובי מוסא, משה מישאלוף (הוחלף ע"י גל פיליאן בדקה 79), טל בן-חיים, ג`ון פנסטיל, אורן זיתוני, ברונו הייס, תמיר כהן, ברוך דגו ( הוחלף ע"י אלדו אדורנו בדקה 63), אלי ביטון, אנדז`יי קוביקה.