תשכחו מתיאור מצבים ליד שערו של בית"ר ירושלים, יצחק קורנפיין. אל תחפשו מבצעים מלהיבים במרכז המגרש. גם אל תתורו אחרי הקבוצה המנצחת מירושלים. היא זכתה בנקודות בצדק, רק בגלל ששיחקה פחות גרוע ממכבי חיפה.
אלי אוחנה, מירכתי הטבלה, העמיד את בחוריו מראש במערך נסוג. הוא ביקש לנצל את להיטות החיפנים לחזור ולנצח בטדי, כדי לתפוס מרחק מהדולקות אחריה, והצליח רק בגלל רשלנות בלתי נתפסת של הירוקים.
מסתבר שה"פטנט האירופי" ממשיך להתל בחיפנים, ולא חשוב מי מאמן. אשתקד היה זה יצחק שום שלא ערך שינויים בהרכב הפותח, אחרי הופעה באירופה, וגם רוני לוי ממשיך בקו הזה, ופעם נוספת נוחל אכזבה. מזל שהסתיימו המשחקים בזירה האירופית.

בחיפה האמינו, לפני המשחק, שהפעם לא תחזור מהדורת מנצ`סטר מאשתקד. היא חזרה ובגדול. בעונה שעברה חיפה נראתה כשבר כלי אחרי הניצחון המפואר על ה"שדים האדומים" וירושלים התחפשה לקבוצה גדולה. הפעם ירושלים שיחקה מאורגן אבל רע וחיפה כלל לא הגיעה למשחק בטדי.
הכי קל להצביע על כל הכבודה החיפנית כמיקשה אחת שנחלה כישלון חרוץ. למעט השוער ניר דוידוביץ שגם הוא נאלץ למתוח את אבריו פעם אחת בלבד, כל השאר היו צל של עצמם.
איתן עזריה הסימפטי כבר שיחק במעמד הגמר ואף זכה בגביע עם הפועל רמת גן. הוא צעיר ומוכשר, אבל שלושת הימים האחרונים לא עשו עמו חסד. אם בולנסיה עוד אפשר היה להבין את התרגשותו מול הסילונים הספרדים, מול האין התקפה של ירושלים כבר אין תירוצים. לא בכדי הושתת משחקה של ירושלים מאגפו שהיה פרוץ.
לצמד המגינים דקל קינן ואריק בנאדו לא הייתה עבודה רבה, אבל בשער שספגו הם היו אשמים. הכובש שלמה ארבטמן הגיח חופשי ומאוחר וניצל את החופש שניתן לו. גם אדורם קייסי לא יאהב את משחקו, כשיצפה בו בוידאו. יותר מדי כדורים והסתבכויות באגף שמאל.
הקישור, אוי הקישור ממשיך להיכשל ולהכשיל. עידן טל היה טוב במחצית הראשונה ולא היה בכלל בשניה. חורחה בריטס היה היחיד בחוליה המקשרת שהשתדל לשחק כדורגל. הוא חילץ כדורים רבים אך לא מעטים מהם חזרו מהר מדי לרגלי היריב. ג`ובני רוסו שיחק חלש מאוד. הרבה להתרוצץ בכל חלקי המגרש, פעם בימין, בשמאל ובמרכז, ניסה להציל את המולדת והסתבך באיבודי כדור מרובים. יום רע במיוחד תפס ואליד באדיר שלא הצליח למסור כדור מדויק אחד (!), אם כי לזכותו ייאמר שהיה היחיד שסיכן את שער בית"ר.
חוליית החוד, אם מותר לכנותה כך, הורכבה הפעם משניים. יניב קטן ודנטה לופז. קטן לא מצליח להוכיח שההימור עליו כחלוץ מטרה מוצדק. כבר שבועיים שחלה ירידה חדה ביכולתו. חלוץ מטרה שמסכן רק פעם אחת את השער ממול, וגם זה בבעיטה חופשית, יכול היה לשחק עוד שבועיים ולא לסכן את השער. דנטה לופז כמו דנטה לופז מחפש שער ראשון כבר תשעה מחזורים, ללא הצלחה.

כאמור, ירושלים שיחקה כקבוצת תחתית טיפוסית. ארגון מעולה בהגנה, שחקני קישור שבועטים ברגלי היריב במטרה לעצור מה שנראה כתנופה ( עידן מליח ואבי נמני) והתקפה שהורכבה משחקן כשרוני אחד- שלמה ארביטמן. התגייס בבוקר לצבא, שוחרר וכבש. מול חיפה של העונה לא צריכים מטוסים וטנקים. מספיק "חור" ברחבה ומחר בבוקר אפשר להתחיל טירונות בכייף.
כל שחקני ההגנה של ירושלים לחמו כאריות. בעיקר המגן השמאלי הצעיר, אלירן דנין, שהרבה לתמוך בהתקפה ואף החל את מהלך השער היחיד שנכבש עם תחילת המחצית השניה.

היו מעט רגעים מותחים. כמו איבוד הכדור (4) של איתן עזריה שהחזיר כדור חלש לקינן, נמני המנוסה חטף ובעט למרכז ולפני שארביטמן כובש, דוידוביץ קטע את מעוף הכדור. עידן טל (40) בעבודת רגליים נהדרת הגיע למרכז הרחבה הירושלמית ובעט בעוצמה ברגלו הימנית כדור שקורנפיין ראה ראה בשניה האחרונה והדף.
המחצית השניה אופיינה בשיעמום ורק המתח שלאחר כיבוש השער החזיק את הצופים ערים. בדקה ה- 48 הכניס דנין כדור מדוד שעקף את רוסו ועזריה, מליקסון שלח לרוחב וארבטמן נכנס לרחבה ובאין מפריע בעט משני מטרים לרשת- 0:1 לירושלים.

אם לפני כיבוש השער, חיפה לא תקפה וירושלים עוד פחות, לאחריו נעלמו הצהובים וחיפה שיחקה רע מדי כדי לשנות את התוצאה. גם כניסתו של שי בירוק (66) לא הועילה הפעם. הוא נצמד לאגף הימני והתקשה בניהול המשחק שהלך ודעך לקראת הסיום.

הרכב בית"ר ירושלים: יצחק קורנפיין, עופר טלקר, אינדיו פררה, גולן חרמון, אלירן דנין, עידן מליחי, דניאל היידמן, מאור מליקסון ( הוחלף ע"י ברק יצחקי בדקה 87), שלמה ארביטמן ( הוחלף ע"י רענן דרעי בדקה 73), אבי נמני, עמיר תורג`מן ( הוחלף ע"י חנן פדידה בדקה 82).