ואיזה מסכנים השחקנים, של מכבי חיפה יותר, של הפועל תל אביב הרבה פחות.
לא די שהיה עליהם לשחק בקור מקפיא העצמות ולהילחם ברוח המתעתעת, עכשיו יהיה עליהם לשבת בחדרי ההלבשה ולראות שוב את המשחק החלש פעם נוספת. אין עונש גדול מזה. שום קנס לא ישווה לו.
מזג האוויר המשונה, שהפריע הרבה יותר לשחקניה הטכניים של חיפה, לא איפשר לפתח משחק כדורגל ראוי לשמו. חניכיו של רוני לוי באו במטרה מוצהרת לחזור למקום הראשון, אותו הם מכירים היטב. ערב המשחק הם ידעו שהשועל הותיק, דרור קשטן ינסה להציב להם מארב בתקווה לגנוב איזה שער ולשבור את נתוני הסטטיסטיקה שמלמדים שנקודה אחת הולכת לאיבוד כבר בצומת אולגה. ואכן, הסטטיסטיקה אינה משקרת. אמנם, שוב הסתיים המשחק ביתרון בן שער, אבל מדובר במקריות לשמה. אחרי 13 מחזורים כבר ברור שתל אביב הפכה לקבוצת תחתית לכל דבר ( רק שלוש נקודות מפרידות בינה ללפני אחרונה) וחיפה ? תחפש את השיפור בפגרה מהמקום הכי בריא שממנו אפשר לשנות.

המשחק לא התעלה לרמה גבוהה, כפי שתמיד הוא לא מתעלה כאשר השתיים נפגשות. לפחות בארבע השנים האחרונות, קשטן מגיע לקריית אליעזר כאילו שלא סיפרו לו שמלחמת העולם השניה הסתיימה ו"קו מז`ינו" כבר לא קיים. פעם חשבו שקשטן "אנושי", אבל בפעם הבאה, שיודיע שהוא בא לחלץ נקודה ואז ניר דוידוביץ יוכל להכין לעצמו קפה על פזגזית ולא יקפא בקור. מזל שיוסי רוזן בעט לפעמים לשער חיפה והעיר את השוער הבינלאומי.
ההגנה החיפנית הוכיחה שוב כי היום היא החלק היציב בקבוצה. למעט המגן הצעיר, איתן עזריה, שנכנע שוב ושוב לפריצותיו הסוחפות של כפיר אדרי, כל השאר היו בסדר. דקל קינן ואריק בנאדו אפילו יותר. בגלל דלילות ההתקפות האורחות, נותר לבלם הצעיר לשמור על איזיביטו אוגבונה, חלוץ ניגרי צעיר שהצהיר בהגיעו לארץ כי הוא יהיה היעקובו איגביני הבא. לבלם החיפני היה את הכבוד לשחק מול האורגינל והוא ודאי יוכל להעיד שהחיקוי אפילו לא מתקרב לנשר מפורטסמות`.

עד פתיחת המחצית השניה הקישור החיפני התקשה לשחק. בריטס ניהל קרבות רחוב עם לריאה קינגסטון, עידן טל בלם והתקשה להעביר קדימה, ג`ובני רוסו כלל לא הורגש והשניים מהם ניתן היה לרוות מעט נחת היו שי בירוק עם טיפול יוצא מהכלל בכדור והתמצאות ברחבה ומיכאל זנדברג שפרץ לאורך הקו השמאלי ובא על שכרו בכיבוש שער הניצחון.
במחצית השניה חל שיפור בכושרם של כולם ואז הצליחו לדחוף, שוב בעזרת הרוח, את תל אביב לשערה. כניסתו של אבישי ז`אנו הותיק, על חשבונו של איתן עזריה, הפיחה רוח חיים בקרב חבריו. ז`אנו מימין וקייסי משמאל שיחקו כקיצונים לכל דבר ואף איימו על שערו של שביט אלימלך שלא נזקק למאמץ גדול כדי לבלום את ההתקפות החיפניות הבודדות. במחצית הראשונה לא רשמתי ולו התקפה אחת "נורמלית".
החוד החיפני ממשיך לסבול, הן מאספקת כדורים לקויה כמו גם מיכולת לא משכנעת של יניב קטן שתופקד פעם נוספת בעמדת חלוץ מטרה.

על פי התוצאה, חיפה נתקלה ביריב עיקש, מוגבל באיכות המשחק שלו אך מתנהג בהתאם למעמדו הנחות בטבלה.
קאראבליו, יוסי רוזן וקלימי סבן ניסו להצר את צעדי החיפנים וכמעט הצליחו. ביום כזה לא היו זקוקים למאמץ גדול. המשחק שלהם תובל בהגבהות כדורים סתמיות, רובן ככולן נחתו בידיו האמונות של ניר דוידוביץ, הרחקות לכל עבר וניסיון לבלום את החיפנים על קו האמצע. כשסוף-סוף חיפה הצליחה להעביר שני פסים קדימה, תמיד נמצאה רגל אדומה שקטעה את המהלך בעבירה, וכאלה בלי עין הרע היו הרבה.
לתל אביב נשאר תרוץ טוב. שער הניצחון נכבש כאשר הם היו בעשרה שחקנים, בעקבות הרחקתו הצודקת של בלמם, שמעון גרשון. כל המחצית השניה עמדה בסימן שליטה מוחלטת של חיפה. האירועים הבולטים היו הדיפות של אלימלך ( לא יותר מדי), ההרחקה של גרשון (דקה 64) שעה שבלם שלא כחוק את ג`ובני רוסו, בהיותו השחקן האחרון ושער הניצחון של זנדברג שנכבש (79) ממסירת רוחב של רוסו ומיכאל "של כולם" דחק פנימה כדי לעשות צדק יחסי.

מילה חמה מגיעה לרבבת הצופים שקפאו, אפילו חששו להוציא את הידיים מהכיסים כדי להתכבד בסופגניות שהנהלת מכבי חיפה הכינה לכבודם, אך יצאו מרוצים בסיום. רק מהתוצאה. כדורגל הם יראו ביום אחר, אולי כאשר תגיע קבוצה יריבה שרוצה גם לשחק ולא רק להפריע.

הרכב הפועל תל אביב: שביט אלימלך, רמי חליס, שמעון גרשון, אלון חלפון, יגאל אנטבי, יוסי רוזן, פאבריציו קאראבליו, קלימי סבן, לאריה קינגסטון ( הוחלף ע"י טל חן בדקה 64), כפיר אדרי, איזיבוטו אוגבונה ( הוחלף ע"י אורי קרגולה בדקה 83).