אוי לעיניים שהתרוצצו הערב כעכברים בחוריהם. אולי ליצורים המכוערים יש סיכוי למצוא שאריות מזון, אבל מה יעשו אלה ששייכים למחנה הירוק?
מה בסך הכל ביקשנו? קצת כדורגל, קמצוץ של בעיטות לשער, זרת של שליטה במשחק. ומה קיבלנו? אכזבה עמוקה וצורבת.
הצריבה אינה בגלל ההפסד 2:0 להפועל פתח תקווה שלא ניצחה בחיפה מזה 14 שנים רצופות. צורת ההפסד היא שגורמת לתחושה שמכל ההצגה בשבוע שעבר, בבאר שבע, לא נותר מאומה. חיפה "רקדה" צעד אחד קדימה ושניים אחורה. כל התקוות לראות קבוצה משופרת שלמדה את לקח ההפסדים הקודמים, נגוזו כלא היו.

עצוב היה לשבת הערב בקריית אליעזר ולראות את חיפה כעוד קבוצה בליגת העל. אפילו "צדיק" אחד לא נמצא בהרכבה, אחד כזה שמסוגלים להצביע עליו כמי שיוכל לישון הלילה היטב. אין סיכוי, כולם יתהפכו על יצועם. כולם ללא יוצא מהכלל לא הפגינו טפח מיכולתם המוכרת והשאלה הנשאלת: מה קרה? כיצד כל כך הרבה כישרון מתבטל מול משחק פשוט של המלאבסים שאפילו לא התאמצו כדי לנצח. בא להם בקלות בלתי נסבלת.
אין טענות לשוער ניר דוידוביץ. אתרע מזלו לספוג שערים מדהימים. הולצמן באשדוד, הרצג בחיפה. חד וחלק לחיבורי הקורות.
אבישי ז`אנו יכול להפסיק לחפש. הוא לא ימצא משחק כל כך גרוע כפי ששיחק היום. חולשה מדהימה לאורך כל 90 הדקות. נג`ואן גרייב, מגינה של הפועל, חגג באגפו. אם בשבוע שעבר ז`אנו התגלה כספורטאי אמיתי, שעה שעודד את איתן עזריה האומלל שגרם לפנדל, השבוע חובה על הצעיר להרים לז`אנו את המוראל.
גם אריק בנאדו הותיק יעשה את מירב המאמצים למחוק מהדיסקט את ההופעה היום. הרצג מירר את חייו וגם כאשר נותר ללא תעסוקה מבצעית, הכדור לא נשמע לו ולהיפך. הופעה חלשה במיוחד, שבלטה על רקע משחק יציב של הצעיר דקל קינן שצובר דקות ביטחון, חבל שהן מגיעות בעת שהקבוצה אינה מצליחה להתרומם. הבולט בהגנה היה אדורם קייסי שהגיח מאחור פעם אחר פעם וסיכן בהגבהות לא מדוייקות את רחבת היריב.

חוליית הקישור סבלה וגרמה לסבל בלתי נסבל. לא נמצא כדורגלן אחד שיצליח לעורר אותה מתרדמתה. הגנת ה"כחולים" לכדה את החוד החיפני החלוד פעם אחר פעם בתרגילי נבדל. דומה שבכל 14 המשחקים הקודמים גם יחד לא נשרקו כל כך הרבה נבדלים נגד חיפה. ואיש לא הצליח לפצח את ה"קוד הגנטי" של ההגנה האורחת.
ואליד באדיר ניסה לשמור על מעמדו של הצעיר, אסי אברהמי. האחרון הסביר במשחקו מדוע חיפה זקוקה לקשר אחורי. חוסר ניסיונו עומד לו לרועץ. אסי משקיע המון מאמץ אבל מתקשה להשתלט על טבור המשחק. בכך הוא גורר את באדיר לאחור, וכאשר הבינלאומי מרותק למשימות עורפיות, רק היריב נהנה. חיפה מפסידה תוקף רציני.
ליד שני אלה לא ראינו את שי בירוק. ראינו, כי הוא הורכב בין האחד עשר, אבל בשטח הוא שיחק חלש מאוד ולא הורגש בכלל. בעוד בירוק לא הועיל, הנה זנדברג רק הזיק. מיכאל "שלהם" ( פתח תקווה) נכנס למשחק עם עודף מוטיבציה. הוא כדרר שלא לצורך, הסתבך וסיבך, וגרוע מזה , הרבה להתווכח עם שופט קפדן כמאיר לוי. משחקן חכם וחושב ניתן היה לצפות ליותר מאשר לספוג כרטיס אדום בגלל נגיעת יד. גם עם 11 שחקנים חיפה לא נראתה והרבתה לשגות, על אחת כמה וכמה במינוס שחקן. אולי כדאי היה למאמן רוני לוי לנהוג כעמיתו ממול, פרדי דוד, שהוציא את מנור חסן, אחרי שספג צהוב והמשיך לגלות משחק אגרסיבי. בכל מקרה, זנדברג יוכל לזכור כי לא רק שלא ניצח מעולם את מכבי חיפה, כששיחק באם המושבות, הוא גם הפסיד לה פעמיים בעונה. תמונות לאלבום.

תעלומה היווה ג`ובני רוסו. ב- 45 הדקות הראשונות הוא נעלם לחלוטין. במחצית השניה ניסה לחזור לעצמו, היה פעיל ויצר מספר מצבים מסוכנים ליד שער פ"ת, אם כי לא מאיימים על התוצאה הסופית. בלי רוסו האמיתי ובלי חבריו המלוטשים, לא היה לחיפה שום סיכוי לכבוש, גם לא בעוד שבוע.
גם המחליפים לא תרמו כלום. הדבר הכי בולט אצל עידן טל היו הכפפות השחורות. הקשר שחלה באמצע השבוע לא נראה בקו הבריאות. בקושי ניתן לרשום לזכותו מסירה מדויקת אחת.
אליניב ברדה הצטרף במחצית השניה ליניב קטן, במטרה להגביר את הלחץ על הגנת פ"ת, אבל שניהם יחד וכל אחד לחוד לא סיפקו את הסחורה המקווה. בפרט קטן שהיה נרפה, לא הסתדר עם השמירה עליו ותרומתו למשחק ההתקפה הסתכמה בתפוקה עגומה.

החולשה החיפנית באה לכלל ביטוי במשחק השדה שלה. הכדורים ברחו לשחקניה מהרגליים וגם פעולות פשוטות הפכו למסובכות. חיפה, שראתה את המערך הצפוף ממול, הפעילה יפה את האגפים, אך ביום בו כולם תופסים "יום שחור" גם הטקטיקה הכי טובה לא תועיל. הגבהות הכדורים, רבות לא מדויקות, לא הטרידו את ההגנה הגבוהה שלפני השוער רפי כהן.
ההפסד החיפני בולט עוד יותר על רקע משחקה הפשוט של יריבתה. בלי חוכמות מיותרות, שחקניה שלטו במרכז המגרש, נלחמו על כל כדור וגם אם הגיעו למעט מצבים, מנעו מחיפה להתקרב לשערם. אחרי השער הראשון, יפה לכשעצמו, נסוגו לאחור וללא בעיות ניטרלו את התקפות חיפה האנמיות.
גם פרדי דוד תפס את הפרינציפ , איך לחסל את חיפה. הוא הציב שמירה כפולה על ג`ובני רוסו. במחצית הראשונה זה הצליח, בשניה קצת פחות אבל רוסו לא היה מספיק חד כדי לסחוב שוב קבוצה שלמה על גבו.

אירועים מיוחדים לא נרשמו במשחק. רק תומיסלאב הרצג, חלוץ מוצק שהפך את חיי הגנת חיפה לגיהנום במשחק הקודם, הראה שהספיק ללמוד מהר שנגד חיפה אפשר להצטיין. השער שכבש (18) מטווח 20 מ` אל בין חיבורי הקורות היה נפלא. לבאדיר לא היה את המזל (34) לכבוש, ונגיחתו מצאה רק את המשקוף.
שביב של תקווה בדקה ה- 55 כאשר רפי כהן, בפעם היחידה במשחק, נאלץ למתוח את אבריו כדי להתעופף ולהציל שער מנגיחה של קייסי. לעומתו, הספיקו לשלומי אדרי ( בעבר שחקן בנוער של מכבי חיפה) תשע דקות כדי לבעוט מתוך הרחבה ולקבוע 0:2 לא מפתיע.

הרכב הפועל פתח תקווה: רפי כהן, ברק בכר, אבי יחיאל, מילנקו קובאצ`יץ`( הוחלף ע"י שלמה אדרי בדקה 81), נג`ואן גרייב, מריו אוסיבוב, לירון זרקו( הוחלף ע"י עבד ראבח בדקה 57), מנור חסן( הוחלף ע"י יונתן רוזנפלד בדקה 75), איגור תומאסיץ`, יוסי שבחון, תומיסלאב הרצג.