מה פתאום "עוד ניצחון כזה ואבדנו" ?
מישהו שהאמין שאפשר כל שבוע לתת הצגות נוסח אשדוד כנראה תמים או שאינו מבין בכדורגל. הבעיות של רוני לוי ושחקניו הן שאחרי הצגות ותשואות מצפים מהם להמשכים דומים. אין דבר כזה בכדורגל.
גם ככה, חיפה לא הייתה רחוקה בחמש הדקות האחרונות מלנצח 0:4 אלמלא ההחמצות הענקיות של דירסאו וקולאוטי. ותוצאה כזאת הייתה גורמת עוול ענק לנצרת עילית שהפגינה מחצית ראשונה מעולה, הגיעה למספר מצבים מצוינים וסוף- סוף תום אל- מדון השקט והרגוע הוכיח שגם לו מותר לפעמים להתאמץ.
אחר כך באה המחצית השניה ונצרת לא יצאה מחדר ההלבשה. רק מאמנה מוטי איווניר הגיע, הסתובב כארי בסוגרו, ולבסוף האשים את השופט לירן ליאני. ברגע שאיווניר יפסיק לדבר על שופטים, אפשר לסגור את הכדורגל הישראלי. מאז ומתמיד, גם כשחקן וכמאמן, מול חיפה הוא בוכה ומיילל, ואין לו סיבה.

כי חיפה אפשרה לו להציב איזה מערך שהוא רוצה. מעולם לא האשימו את ה"ירוקים" שבאו להפריע ליריב. כך גם הפעם. אדרבא, היום הם נתקפו בחולשה גדולה מאוד, בעיקר בחלק ההתקפי. אם קבוצה שכבשה 36 שערים מגיעה במחצית אחת למצב הבקעה אחד (!), וגם הוא מבישול נצרתי, הדברים אומרים דרשני.
למעט אל- מדון וחוליית ההגנה, כולם היו רחוקים מכושרם הרגיל. בראש וראשונה גוסטבו בוקולי. עבורו זה נחשב למשחקו החלש ביותר מאז הצטרף למכבי חיפה. המוטיבציה נשארה לו, גם היכולת, אבל הביצוע היה הפעם רחוק ממה שהרגיל אותנו.
גם לעידן טל וואליד באדיר כבר היו ימים טובים יותר בעבר. טל המשיך להשקיע המון מאמץ, אבל השמירה הכפולה עליו באגף שמאל, ניטרלה אותו.
רק בחצי השעה האחרונה, אחרי שואליד באדיר החלש הוחלף ועידן הוסט למרכז המגרש, ראינו ניצוצות של כדורגל אטרקטיבי. מגרלשווילי וזנדברג פרצו שוב ושוב מאגף שמאל, טל חילק כדורים לשני האגפים, וכשראה שאין הערב על מי לסמוך, כבש שער נפלא שהפך לשער ניצחון.

החוד סבל הערב מאספקת כדורים אפסית. קולאוטי כמעט לא נגע בכדור. אליניב ברדה עבד קשה, בישל את השער וגם ביצע פריצת עומק גדולה שבנס לא הסתיימה בשער. מלבד זאת, התרוצץ והשקיע ללא תועלת.
במכבי חיפה לא מדברים השנה על מי לא משחק אלא מי כן ואיך. שלושת הפצועים שאינם זועקים, ניר דוידוביץ, יניב קטן וג`ובני רוסו ( הראשונים היו במשחק, השלישי טס לחופשה בקרואטיה) לא היו הסיבה למפגן החולשה החיפני.
כאמור, נצרת באה למשחק על גלי המומנטום. ארבעה משחקים רצופים ללא הפסד, מאזן נקי מהפסדים ביתיים- לכל הדעות כל "עולה חדשה" הייתה מתברכת ברקורד דומה. והיא רצתה יותר וכמעט לקחה.

החלוץ ז`וזה דוארטה, מלך השערים הזמני של ליגת העל פתח בתנופה, הוכיח שיש לו מה למכור, אך מול משחק אחראי של ווסקלי גונזאלבס ואריק בנאדו, נחלש ככל שחלפו הדקות. במחצית השניה נעלם כליל, יחד עם כל קבוצתו. היחידים שבלטו בנצרת היו הבלם עמי אזולאי, ישראלביץ ויואב זיו המושאלים מאמא חיפה.
את ההזדמנות הראשונה והיחידה שלה במחצית בזבז קולאוטי. דוארטה נגח בטעות לעברו(8) והארגנטינאי נגח בקשת קצרה אותה קלט אושרי לוי בקלות. מכאן ואילך, הכל בכוון אחד, לעבר אל-מדון. דוארטה(10) שלח נהדר בין שניים את יאלן פוקורן והשוער האולימפי זינק באומץ והציל שער ודאי. שש דקות אחר כך יורה שחר סימנטוב לחיבורים התחתונים ושוב אל-מדון מזנק ועוצר. הפעם "על באמת" ולא לשם שעשוע כמו נגד אשדוד.
טעות של גונזאלבס שנגח לאחור כמעט ועלתה בשער. דוארטה קפץ על המציאה ולפני שבנאדו בלם שלח כדור חזק ומדויק ותום הדף בשניה האחרונה.
איפה ההתקפות החיפניות? אין צורך לחפש בנרות כי לא היו. נאדה.

במחצית השניה עוד עצר אל-מדון ניסיון לא מוצלח של אלון חרזי להרחיק וכמעט הוסיף שער עצמי למאזנו, וחיפה התחילה להפעיל מנועים, בינתיים בדלק סילוני נמוך אוקטן.
ברדה העלה כדור טוב (51) לבאדיר שנגח החוצה, אחר כך (55) פרץ מהמרכז וניסה לכבוש לבד ואז הגיעו שני חילופים מתבקשים ששינו את פני המשחק. זנדברג החליף את באדיר, שי בירוק את בוקולי ועידן טל חזר לפרוח.
בדקה ה- 79 הגיש לו ברדה כדור נוח וטל, בעל הבעיטה הכי מדויקת בליגת העל, שלח מ- 20 מ` חד ושטוח לרשתו של אושרי לוי שלא הצליח לפענח את מהירות הכדור. 0:1 דחוק שלא השתנה גם בגלל שדירסאו ניסה פעמיים לכבוש שער בכורה בארץ הקודש ונכשל וקולאוטי לא ניצל מסירת פז של מגרלשווילי ובעט ברשלנות החוצה מעשרה מטרים.
חיפה מסיימת את השנה האזרחית עם טעם מתוק בפה ולא פחות חשוב- השנה היא טרם התחפשה לסנטה קלאוס כבימים ימימה. השאירה את הזירה ל"אמיתי".
האלופה, המובילה והבלתי מנוצחת תופיע בעוד שבועיים בבלומפילד, מול הפועל תל-אביב עם אותה אדרת.

הרכב נצרת עילית: אושרי לוי, אבישי ז`אנו ( עוז ברנדווין- 81) גבריאל ווחין, עמי אזולאי, סיימון סבלה ( ישראל דרור- 67), חיים בנון, שחר סימנטוב ( אודי כבודי- 85), יאן פוקורן, גיירמו ישראלביץ, יואב זיו, ז`וז`ה דוארטה.