בימים כתיקונם, לפני מספר שנים, נהוג היה לסכם משחק כמו ניצחון מכבי חיפה על הפועל תל-אביב כ"עוד ניצחון כזה ואבדנו" אבל ז`וזה מוריניו, מאמנה של המוליכה באנגליה צ`לסי כבר הסביר השבוע שבתקופה פחות טובה אפשר לנצח גם בלי להציג יכולת גבוהה.
לצ`לסי זה קרה מול פורטסמות`(0:2) וליברפול(0:1) ושש הנקודות שנטלה המארחות שלה קידמו אותה לעבר המטרה. חיפה עשתה זאת גם בשני משחקי חוץ רצופים ובאותה תוצאה מינימלית(0:1) שבינתיים מספיקים.

בהחלט צריך לזכור את המשחק בבלומפילד, ולא בגלל שהשאיר את חיפה בלתי מנוצחת או את מאמן הפועל ת"א, יהושע פייגנבוים בלתי מנצח. הפועל תוכל להתנחם בעובדה שכל תשעת הפסדיה הוכרעו על חודו של שער, אבל מה קרה לחיפה ?
למרות הניצחון, הפגינה את משחקה החלש והמאופק ביותר העונה. ולא בגלל המערך שהציב פייגנבוים. המאמן המארח החזיר אותנו עשרים שנה לאחור, כשהציב שמירות אישיות. כך טל חן, שחקן מוגבל בכל ימות השנה, קיבל משימה להצר את צעדיו של יניב קטן ששב מפציעה טורדנית. חן עשה הכל חוץ מלשחק כדורגל, אך ברגע שקטן רצה הוא ראה בו קונוס לכל דבר.
או אסי דומב שעשה היכרות לרוברטו קולאוטי עם כל איבר בגופו. דומב לא היה מעולם שחקן ראוי לשמו אבל בנוקשות, דחיפות וסחיבות בחולצתו של הארגנטינאי המתוסכל, מילא את ההוראות. מבחינתו, זקנתו אינה מביישת את צעירותו, וככל הנראה נפל לענף ספורט שלא מתאים לו.
בגדול, האדומים הצדיקו את מקומם האחרון בטבלה. למעט בעיטה מסוכנת אחת, מיד עם שריקת הפתיחה, שבנס לא הסתיימה בשער לזכות אוגבונה ( וזה עוד רצה להיות איגביני...), לא היתה להם היכולת לנצל את יומה החלש של האלופה. לא הנעת כדור, לא מתפרצות. כלום גדול.

חיפה ניצחה את המשחק רק בזכות פעולה אחת חיובית. ובסך הכל היו שתיים כאלה במהלך 90 הדקות, תעודת עניות בפתיחת השנה האזרחית.
כלום לא "דפק" במכונה החיפנית. משחק ההתקפה היה תקוע בגלל הצפיפות הגדולה שיצרו שלושת הקשרים האחוריים של הפועל ( אבוטבול, יוסי רוזן וטל חן). כאמור, קולאוטי היה עסוק בקרבות אוויר עם דומב הנוקשה ועל יניב קטן הורגש שהוא שב מהיעדרות קצרה.
כל החלק ההתקפי סבל מחולשה גדולה. בוקולי באגף ימין שיתק את יגאל אנטבי ומנע ממנו לעלות ולעזור לאין התקפה של הפועל, אך יחד עם זאת לא הגיע למשחק עם יכולותיו הגבוהות. ואליד באדיר היה אנמי ולא בלט והיחיד שבלט מעט, אך רחוק מכושרו הרגיל, היה שוב עידן טל הנמרץ והפעלתן שגם כבש שער נאה שהתברר שהכריע את גורל המשחק.

נחת רוח ניתן לשאוב ממשחק ההגנה. חרזי, גונזאלבס ובנאדו התאמצו מעט ובלמו את החולצות האדומות הרחק משערו של תום אל-מדון שעדיין לא ספג שער מאז שהחליף את דוידוביץ הפצוע. ממשחק למשחק ניכר עליו שהוא שואב ביטחון רב ואוסף בקלות את פירורי התקפות היריב. היחיד שעבד קשה היה חיים מגרלשווילי שנאלץ להתמודד עם מהירותו של ג`ון פנסטיל ופעמיים נכשל במשימה. מאידך, בהתקפה הביך פעם אחר פעם את האגף הימני של הפועל, הגביה מעט כדורים והיום לא הייתה להם כתובת.
הנעת הכדור של חיפה לא הייתה כתמול שלשום. היציאה למתפרצות נעלמה בגלל האיטיות הגדולה וגם חבייאר דירסאו שאינו מוותר על שום כדור במרכז המגרש וטורף כל מה שזז, לא היה במיטבו ובמקרה אחד כמעט וגרם לשער חובה בגלל השתעשעות יתר.

לתל אביב היו שתי הזדמנויות במחצית הראשונה. כבר אחרי 30 שניות הגביה יוסי רוזן כדור קרן, אוגבונה בעט מקרוב לשער ופניו של עידן טל קלטו את הבעיטה והצילו שער בטוח. במקרה השני (35) גונזאלבס הפסיד כדור לפנסטיל, דירסאו השתלט עליו והקפיץ פעם ופעמיים ומארקש דחק רגל וכמעט ניצל את השאננות הרגעית.
לחיפה ניתן רק מצב אחד והיא ניצלה אותו עד תום. עידן טל שלח כדור חופשי נהדר ממרחק 28 מ` שפגע בראשו של אוגבונה וחדר בעוצמה מתחת למשקוף שערו של שביט אלימלך- 0:1 למכבי ושער שמיני לטל שמצטרף למאבק על מלכות השערים. גם הוא לא מאמין שזאת התמונה האמיתית.
במחצית השניה רמת המשחק דעכה עוד יותר. ת"א נעלמה כליל, איבדה גם את הנשק היחיד שעמו יצאה למלחמה, המוטיבציה, וחיפה החטיאה שער בטוח (58) כשקולאוטי בעט למשקוף כדור אותו הגביה יניב קטן. עידן טל מצא נתיב פריצה (84) שהסתיים בבעיטה לידיו של אלימלך וכל השאר שייך לפרוטוקול. כמיטב המסורת, עוד משחק בין השתיים הסתיים בתוצאה נמוכה.

הרכב הפועל תל אביב: שביט אלימלך, רמי חליס( הוחלף ע"י אבי כנפו בדקה 76), שמעון גרשון, אסי דומב, יגאל אנטבי, טל חן, שי אבוטבול( הוחלף ע"י ברק בדש בדקה 77), יוסי רוזן, ג`ון פנסטיל, אדוארדו מארקש ( הוחלף ע"י כפיר אדרי בדקה 60), איזוביטה אוגבונה.