...והעיר תל אביב צהלה ושמחה. מאז שדוד בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה במוזיאון תל-אביב, לא הייתה בכרך הגדול שמחה כל כך גדולה.
למזלה, רוברטו קולאוטי נגח בתוספת הזמן כדור לקורת שער ת"א, אחרת היו טוענים שהמזל שוב הולך עם הטובים. הערב לפחות, הוא באמת היה בצד היותר טובים, ה"כחולים" של ניר קלינגר שלמד משהו מהיותו שחקן במכבי חיפה. לא חשוב היכן אתה ממוקם בטבלה, את מכבי חיפה חייבים לנצח.

ולזכות קבוצתו ייאמר, למרות שניצחה רק 0:1 וכמעט גם איבדה את היתרון הנזיל הזה, שהניצחון מוצדק וגרף בצדו את כל התארים האפשריים בערב אחד: הפסד ראשון לחיפה, פיגור ראשון לחיפה אחרי 20 משחקים, ספיגת שער אחרי 833 דקות, ניצחון על חיפה בבלומפילד אחרי 18 שנים, ניצחון אחרי חודשיים וכבוד, הרבה כבוד.
פער 25 הנקודות בטבלה כלל לא הורגש במגרש. המארחים ניצלו עד תום את משחקם הגרוע של החיפנים, שיתקו את כל "מקורות הירי" שלהם וניסו לכבוש יותר משער אחד. לא הצליחו כי בשער חיפה ניצב שוער מצוין, תום אל-מדון, וגם כי למכבי ת"א אין התקפה פוריה ולא במקרה כבשה מעט שערים.

אל-מדון היה היחיד מבין שחקני חיפה שהגיעו למשחק. כל השאר נעו כסהרורים, לא הצליחו להעביר שתי מסירות מדויקות משחקן לשחקן, וגם אם היו משלמים להם פרמיה כפולה, קשה להאמין שהיו מצליחים לשחזר את יכולתם הירודה שבסופו של דבר גרמה להפסד המוצדק.
כל ההגנה המוצקה חרקה בטונים צורמים, כמו הייתה דלת שציריה חורקים. אלון חרזי וחיים מגרלשווילי, שבדרך כלל נמצאים יותר בשטח היריב מאשר ליד שוערם, כמעט ולא עזרו להגנה. הסגירות הכפולות עליהם מנעו מהם כל פעילות התקפית. הפריצות הסוחפות של מגרלשווילי נשארו בחיפה. גם צמד הבלמים, גונזאלבס ובנאדו לא היה במיטבו. בעת כיבוש השער, בנאדו איבד לשניה את אמבמבה, ואפילו חלוץ נרפה כמוהו ידע למסור לתמיר כהן שיכבוש.

בפעם הראשונה העונה, חיפה לא נהנתה ממשחק ההגנה. הסיבה ברורה: חבייאר דירסאו היה חלש מאוד, הסתבך ונקלע לנחיתות מול קשרי ת"א, נפגע ויצא בשלב מוקדם ומחליפו, רביד גזל, לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות.
סיפור המשחק היה עידן טל. אין צורך לקמט את המצח ולנסות להיזכר, זה היה משחקו הגרוע ביותר מאז שהצטרף ל"ירוקים". הציוות שלו כקשר מאחור נכשל כישלון חרוץ. טל לא היה בהגנה ולא בהתקפה וחיפה ניזוקה מאוד ועשתה להגנת ת"א חיים קלים. במקום מסירות ובעיטות לשער, מצאנו אותו מסתבך במשחק מסורבל במרכז השדה וללא תועלת.
גרוע ממנו, גוסטבו בוקולי. אין ספק, הברזילאי בצניחה בכושרו ולא במקרה רוני לוי ריתק אותו לספסל בדרבי והחליף אותו מיד אחרי פתיחת המחצית השניה. מחליפו, שי בירוק "שמר אמונים" למשבצת אליה נכנס וגילה אף הוא יכולת חלשה מאוד.
הטוב ביותר בקישור , מיכאל זנדברג ולו בזכות מבצע אחד בשלהי המשחק. ככה זה, כשכולם לא עושים כלום, מספיק מבצע אחד כדי להתבלט. החוד הפגין רמה שאינה מתאימה לקבוצה שכבשה 45 שערים. לא לסכן שוער פצוע אפילו פעם אחת ב- 90 דקות ? נכון, רוברטו קולאוטי איבד מחדותו, ובימים כתיקונם, נגיחה מול שער חשוף כבר הייתה מוסיפה למאזנו שער, אבל היום ראינו חלוץ איטי, כבד וחסר תועלת. גם יניב קטן נתקף בוירוס החולשה, ניסה להציל את המולדת לבדו ומול חבורת נינג`ות אפילו לו היה קשה.
בשורה התחתונה, חיפה רגועה כי הפסידה לקבוצה שרצתה יותר ממנה. די היה לראות את כובש השער, תמיר כהן, מבקש שיחליפוהו בגלל עייפות, כדי להבין איזה מאמץ השקיעה קבוצתו.

הגנת ת"א, שהתבססה כולה על תוצרת בית, הדפה את התקפת חיפה בקלות, כאילו שהאלופים שבדרך התחילו לשחק כדורגל רק היום. הקישור בראשותם של תמיר כהן, אורן זיתוני וארז מסיקה שלט ללא בעיות במרכז המגרש ושיגר את החלוץ וחצי של קבוצתם לטריטוריה החיפנית הרעועה.
נראה בבירור שקלינגר לא ישן שבוע כדי להכין את קבוצתו למשחק. חיפה יכולה רק להתנחם בעובדה שת"א ראתה בה מודל של יובנטוס. לא נורא, מגיעה מעט נחת רוח למאמן שבכל ימות השנה רואה את חיפה בטלסקופ.
בדרך כלל, התנועה הייתה חד סיטרית, לכוון שער חיפה. אמבמבה הטעה את גונזאלבס החלש (5) ובעט לידיו של אל-מדון. גם מארקש, שהספיק להפסיד למכבי חיפה במדי... הפועל תל אביב, הגיע למצב מצוין, אחרי מסירה של אמבמבה ושוב אל-מדון היה במקום. דקה אחר כך (16) מסיקה הפציץ מרחוק, משהו כמו 30 מ` והשוער האולימפי הדף בקושי רב.

רק בדקה ה- 18 נזכרה חיפה שהיא אלופת הכובשות. בוקולי חלף על הקו ומסר לדירסאו שבעט מדויק לידיו של ניר גל הבלתי מועסק.
בדקה ה- 20 תל אביב עולה על לוח התוצאות. אורן זיתוני הגביה משמאל, הכדור ברח להגנה, בנאדו לא שם לב לאמבמבה שהסיט לתמיר כהן שמקרוב בעט לרשת- 0:1 לחיפה. אוהדיה המעטים של ת"א שהגיעו למשחק לא ידעו נפשם משמחה, ורק עבור המחזה הזה שווה היה לאפשר לקבוצתם להבקיע ראשונה.
כעת הגיע מבחנה האמיתי של חיפה. לנסות להפוך את התוצאה מפיגור, תמונה שטרם נראתה השנה בארץ. האתגר כמעט והתרחב אחרי שמסיקה ( ככה הוא גם בעט בנוער של מכבי חיפה ?) שלח "בומבה" מ- 25 מ` ואל- מדון לא ירא גם הפעם והדף.
שתי הדקות הבאות היו סוערות. מארקש נשלח לעומק רחבת חיפה, גונזאלבס רדף אחריו ללא הצלחה, הוא עבר את השוער ומזווית לא נוחה, במקום לבעוט פנימה, עשה צעד מיותר והסתבך. בדקה ה- 63 סערת רוחות במגרש. גונזאלבס ואמבמבה התעמתו ברחבה, החלוץ האפריקני תפס בירכו של הבלם, זה לפת את התל-אביבי וטבריזי ראה רק את הפעולה האחרונה. הוא הורה על הנקודה הלבנה אך קוונו אותת לו שאמבמבה ביצע ראשון עבירה והפנדל נפסל.

מארקש עוד הספיק לבעוט (78) בעוצמה אבל לאל-מדון הספיק גם השער היחיד שספג ואקורד הסיום שייך לקולאוטי ול...אלוהים. השוער גל ניר טעה ביציאה גרועה, זנדברג גנב ממנו כדור בראשו, הגביה למרכז והארגנטינאי נגח באין מפריע לקורה. שוב הוכח שהמזל הולך עם הטובים.
שריקת הסיום מצאה את כל אנשי תל-אביב חבוקים אלה בזרועות אלה כאילו זכו בגביע העולמי. בבוקר שלמחרת יקומו ויגלו שהפער צומק "רק" לעשרים ושתיים נקודות. רק שלמה שרף יכול לעלוז כי בעונה האחרונה שלו בחיפה (1992) הפער היה 27 נקודות אלא שאז תל-אביב הובילה...

הרכב מכבי תל אביב: גל ניר, קובי מוסא, אבי סטרול, משה מישאלוב, סאלח אבו-סיאם, אורן זיתוני, תמיר כהן( ברונו רייס/ 79), ארז מסיקה, אדוארדו מארקש( אלי ביטון/ 88), לירן כהן, אמיל אמבמבה ( אופיר חיים/ 72)